חטא מי מריבה

  • הרב עוזי פרידליך

חטא מי מריבה / הרב עוזיאל פרידליך *

שיחה לפרשת חֻקת

ודברתם אל הסלע... ויאמר להם: שמעו נא המֹרים! המן הסלע הזה נוציא לכם מים? וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים... (כ', ח-יא).

בפרשת חקת עומדים בני ישראל על סף הכניסה לארץ. לאחר מותה של מרים פסקה הבאר, ועם ישראל נלחץ: אי אפשר לחיות במדבר בלי מים, ועם ישראל חשש שהקב"ה נוהג בו כבדור הקודם ורוצה להרוג אותו במדבר ולא להכניסו לארץ:

וירב העם עם משה ויאמרו לאמר: ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה'.

בני ישראל טוענים שעדיף היה למות כבני הדור הקודם, שחפרו להם קברים מדי ליל תשעה באב ופשוט לא קמו בבוקר (איכה רבה פתיחתא לג); המיתה בצמא קשה הרבה יותר, ואפילו ההישארות במצרים, שבוודאי כרוכה הייתה בסבל רב, עדיפה על מוות כזה - "ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו, ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות".

גם משה ואהרן נלחצים:

ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם.

משה ואהרן פנו אל ה' פעמים רבות, אך לא בכל פעם נפלו על פניהם.

הקב"ה מרגיע את משה ואהרן ואומר להם "ודברתם אל הסלע": הסלע נמצא שם, כל שצריך לעשות הוא לדבר אליו - והבעיה תיפתר. אך משה כנראה טרם נרגע, ולכן הוא מכה את הסלע במקום לדבר אליו.

משה ואהרן נענשו בחומרה רבה על טעות זו:

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן: יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם.

אך זהו עונש לא רק למשה ולאהרן אלא לעם ישראל כולו: לו נכנסו לארץ על ידי משה, ייתכן שהיו קונים מדרגה גבוהה יותר ולא היו גולים בסופו של דבר.

על אף שכעסו של עם ישראל וכעסם של משה ואהרן היו מובנים וטבעיים, אין הקב"ה סולח להם על כך. טבעי מאוד שעם שאין לו מים יבוא בטענות אל מנהיגיו, וגם טבעי מאוד שמנהיגיו יילחצו במצב כזה. אך הציפיות של הקב"ה מעמו גדולות בהרבה ממה שמצופה מאחרים. בקשת המים הייתה במקומה, אך היא הייתה צריכה להיעשות בנימוס ומתוך ביטחון בקב"ה, ולא בריב ובהתנפלות הנובעים מאיבוד עשתונות; ואף משה צריך היה להשיב לעם ברוגע, ולא בפניקה. חילוף המנהיגים בעקבות חטא מי מריבה כרוך בחילוף הדורות: כשם ש"פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה" (בבא בתרא עה ע"א), כך גם פניו של דור הנכנסים לארץ כפני לבנה.

בפרשת מי מריבה יש לקח חשוב לכל אדם: אם יודעים כיצד לדבר, לא כועסים אלא מבקשים יפה ובמאור פנים - גם סלע יכול להוציא מים! בני עם ה', ובייחוד בני תורה, צריכים תמיד לפעול מתוך רוגע ולא לאבד עשתונות. כך, למשל, בגידול ילדים: פעמים שילדים כועסים מאוד על הוריהם ודורשים מהם משהו; ההורים צריכים להירגע ולהרגיע את הילד, ולא להתעצבן עליו בחזרה. וכשם שהדברים נכונים בין הורים לילדים כך הם נכונים בהתנהגות בחברה בכלל: אפשר להשיג הרבה יותר אם יודעים לבקש נכון.

בחסידות מאמינים שכל מה שקורה לאדם בא מהקב"ה על מנת לקדם אותו בעבודת ה' ולשפר את דרכיו. דווקא מצבים שבהם מתבקש לכעוס יכולים להיות מנוצלים כדי להתרגל לכבוש את הכעס ולדבר ברוגע - ולפעמים גם כדי לפנות אל הקב"ה בתפילה.



* השיחה נאמרה בי' בתמוז תשנ"ו וסוכמה על ידי מתן גלידאי.