דילוג לתוכן העיקרי

ראש השנה | דף ה | חול המועד שבועות

בגמרא (ד ע"ב) הובאה מחלוקת תנאים ביחס לדין "בל תאחר", ואגב כך נידונה דרשת הפסוק "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות". תנא קמא ורבי שמעון למדו מפסוק זה דין בדיני "בל תאחר", ואילו רבי מאיר ורבי אליעזר בן יעקב צריכים היו ללמוד משם דין אחר:

"ורבי מאיר ורבי אליעזר בן יעקב, האי 'בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות' מאי דרשו ביה? מיבעי להו לכדרבי אלעזר אמר רבי אושעיא, דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה? תלמוד לומר 'בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות' – מקיש חג השבועות לחג המצות: מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה, אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה".

רבי מאיר וראב"י לומדים מפסוק זה היקש בין כל שלושת הרגלים לעניין תשלומי קרבן חגיגה, שאפשר להביא אותם שישה ימים אחרי החג. בהמשך הסוגיה שואלת הגמרא מהו המקור של תנא קמא ורבי שמעון לדין של תשלומי קרבן החגיגה של שבועות:

"ותנא קמא ורבי שמעון (בן אלעזר), תשלומין לעצרת מנא להו? נפקא להו מדתני רבה בר שמואל, דתני רבה בר שמואל: אמרה תורה מנה ימים וקדש חדש, מנה ימים וקדש עצרת, מה חדש למנויו – אף עצרת למנויו. אימא עצרת חד יומא! אמר רבא: אטו עצרת יומי מנינן, שבועי לא מנינן? והאמר מר מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי, ועוד – 'חג שבועות' כתיב".

הגמרא מביאה מקור אלטרנטיבי לדין תשלומי חגיגה בשבועות – חג השבועות מגיע בסוף ספירת העומר, שבה סופרים שבעה שבועות, ולכן קדושת החג נמשכת שבוע שלם, ובמהלכו אפשר להביא את קרבן החגיגה.

מהי משמעות העובדה שאפשר להביא את קרבן החגיגה גם בימים שאחרי חג השבועות? אפשר לראות בכך דין צדדי יחסית, המגדיר בעיקר את חיוב הקרבן בחג. אך יש שראו בכך סימן לייחודיותם של ימים אלו. דעה קיצונית, הרואה בימים אלו מעין 'חול המועד שבועות', אפשר למצוא בדברי ה'חק יעקב' (תעג, א), שכתב שמי שלא ברך 'שהחיינו' בחג השבועות יכול לברך בששת הימים שאחריו. דעה מקובלת יותר היא שיטת הפוסקים שלא לומר 'תחנון' בימים אלו, המובאת בדברי המשנה ברורה (קלא, לו). מאידך, דעת הרמ"א (אורח חיים קלא, ז) היא שיש לומר 'תחנון' בימים אלו, והם נחשבים כימי חול לכל דבר מלבד לעניין תשלומי קרבן חגיגה.

ייתכן שמחלוקת זו נעוצה בשני המקורות השונים המובאים בסוגייתנו לדין תשלומי קרבן חגיגה. המקור הראשון לומד דין זה מהיקש לחג הסוכות וחג הפסח, ואמנם בחגים אלו יש דין של 'חול המועד' במשך שבעה ימים, אך ההיקש נאמר רק לעניין תשלומי קרבן חגיגה, ואין הוא מגדיר מחדש את קדושת חג השבועות. המקור השני, לעומת זאת, טוען שמהותה של קדושת חג השבועות היא "למנויו", היינו קדושה של שבוע שלם, ואף טוען שקדושה זו רמוזה בשם החג – "שבועות". לפי תפיסה זו מסתבר שדין תשלומי חגיגה איננו דין עצמאי אלא ביטוי לאופייה של הקדושה, המתמשכת על פני שבוע שלם.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)