דילוג לתוכן העיקרי

זבחים | דף עב | דבר שדרכו לימנות

הרב ברוך וינטרוב
23.06.2018
הגמרא בדף עב עוסקת בשאלה מדוע המשנה בריש פרק התערובות נזקקת לדיני פדיון למיניהם. מדוע אין אנו יכולים לומר כי המיעוט בטל ברוב, כבכל התורה כולה, ונפעל כלפי כל הפרטים שבתערובת כפי דינם של רוב הפרטים?
הגמרא מסבירה כי לשיטת ריש לקיש, הסובר כי כל דבר שדרכו לימנות אינו בטל ברוב, ברור מדוע הבהמות אינן בטלות. סוף סוף, הדרך הרגילה כאשר מוכרים בהמות היא לבדוק היטב כמה בהמות יש בעדר. אך לשיטת רבי יוחנן, הסבור שרק דברים שתמיד נמנים ('את שדרכו לימנות') אינם בטלים, קשה – מדוע לא יבטלו הבהמות. ומסביר המיוחס לרש"י (ד"ה אלא למ"ד את שדרכו לימנות) שיש המוכרים את העדר כעדר, בלא למנות בדיוק כמה פרטים נמצאים בפנים.
התוספות (ד"ה אלא) התקשו מאד בהבנת דברי הגמרא, שהרי בחולין דף ק ע"א אנו למדים שאפילו סתם חתיכת בשר הראויה להתכבד בפני האורחים אינה בטלה, וקל וחומר בהמה שלימה!
התוספות נדחקים ומסבירים כי קושית הגמרא היא דווקא במקרה של חטאת העוף, אשר באמת אין דרך למנותן, ואינן חשובים אפילו כחתיכות הראויות להתכבד לפני האורחים.
הרשב"א בתורת הבית (בית רביעי, שער ראשון, דף קג ע”ב במהדורות הישנות) מציע יישוב אחר. לדעתו, רק חתיכת בשר הראויה בפועל להתכבד בה בפני האורחים היא שאינה בטלה. אך השור, אשר אף לאחר שישחט צריך עדיין לחלוקה לנתחים – בטל.
הרא"ש (חולין פרק ז סימן לו) מביא דעה כזו, ודוחה אותה בחריפות:
"וגם שמעתי דיש אומרים דכבש שלם או אווז שלם לא מיקרי ראויה להתכבד לפני האורחים לפי שאין דרך לתת לפני אורח כבש שלם או אווז שלם. גם אלה דברי הבאי הם וכי בשביל שראוי לחלק לכמה חתיכות חשובות גרע טפי".
טענתו של הרא"ש פשוטה – חתיכה הראויה להתכבד אינה בטלה בשל חשיבותה. אם מדובר בחתיכה גדולה עוד יותר, הרי זה קל וחומר שחשיבותה גדולה עוד יותר, ולא תבטל.
כיצד, אם כן, יש לבאר את דעתו של הרשב"א?
קודם שנבוא לבאר את דעתו של הרשב"א, נעיין במחלוקתם של רבי יוחנן וריש לקיש – האם כל דבר שדרכו לימנות אינו בטל, או רק דברים שדרכם מיוחדת לימנות אינם בטלים. מהו שורש מחלוקתם?
ניתן להסביר כי רבי יוחנן וריש לקיש נחלקו מהי הסיבה לכך שדברים שבמניין אינם בטלים. לדעת ריש לקיש הדבר נובע מחשיבותם – חכמים תיקנו כי דבר חשוב אינו בטל, ועל כן דברים שבמניין אינם בטלים. לעומת זאת, לדעת רבי יוחנן דברים שבמניין אינם בטלים, שכן הם אינם נעשים תערובת. כלומר – התנאי הראשון הנדרש על מנת שהרוב יגבר על המיעוט הוא שאנו נראה את המיעוט והרוב כנמצאים בקבוצה אחת. אך דברים שתמיד מקפידים לספור אותם בנפרד, אף כשהם נמצאים מבחינה פיזית בקבוצה אחת, הרי שהם נותרים מופרדים זה מזה. על כן, לדעת ריש לקיש מספיקה העובדה שדרכם לימנות על מנת שנדע כי הם חשובים ואינם בטלים. לדעת רבי יוחנן, לעומת זאת, צריך שהם לעולם לא יחשבו כחלק סתמי של קבוצה, אלא תמיד יהיה אליהם יחס בפני עצמם, על מנת להוכיח כי הם אינם מתערבים.
לאור זאת יש להבין גם את דין חתיכה הראויה להתכבד. חתיכה הראויה להתכבד אינה בטלה ברוב. הלכה זאת יכולה לנבוע מחשיבותה של החתיכה, כפי שהבין הרא"ש, ואז קל וחומר הוא שחתיכה יותר גדולה מחתיכה הראויה להתכבד בה אינה בטלה.
אך ישנה דרך שניה להבין את ההלכה שחתיכה הראויה להתכבד אינה בטלה. נראה שכך הבין הרשב"א את הדבר: חתיכה הראויה להתכבד היא מנת האוכל כפי שהיא מוכנה להגשה. זוהי זהותה הסופית של חתיכת האוכל, ועל כן זהות זו חשובה ועומדת בפני עצמה, ואינה מתערבת ונעלמת בקבוצה. כאשר החתיכה עוד גדולה מכדי להיות מוגשת, ויש צורך בחתיכתה לנתחים קטנים יותר, הרי שעדיין אין זו זהותה הסופית של החתיכה, ועל כן נוחה היא להתערב וליבטל כלפי זהויות אחרות.
(יש להעיר, כי אין הכרח להבין את דין דבר שדרכו לימנות וחתיכה הראויה להתכבד באותו האופן, ויתכן כי מדובר בשני דינים שונים, ואכמ"ל)

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)