זבחים | דף לט | שיריים מעכבים

המשנה בראשית הפרק מבחינה בין החטאות שדמן נזרק על המזבח החיצון – אשר בדיעבד רק מתנה אחת מהן מעכבת, ובין החטאות הנכנסות להיכל (פר ושעיר ביום הכיפורים, פר העלם דבר של ציבור ופר כהן משיח) – שכל מתנותיהן מעכבות את הכפרה. מתוך כך עוסקת הגמרא בדפים ל"ט-מ"א בפרטי עבודת החטאות הפנימיות, ובעיקר בהבחנה בין הפרטים המעכבים ובין הפרטים שאינם מעכבים. במסגרת זו נאמר בברייתא בדף ל"ט ע"ב:

"וכפר - אף על פי שלא סמך, ונסלח - אף על פי שלא נתן שירים. ומה ראית לפסול בהזאות ולהכשיר בסמיכה ושירים? אמרת פוסל בהזאות שמעכבות בכל מקום, ומכשיר אני בסמיכה ושירים שאין מעכבות בכל מקום".

הברייתא קובעת שאם עלינו לבחור פרט כלשהו בסדר ההקרבה שאיננו מעכב, הרי שיש לבחור בסמיכה על הקרבן ובשפיכת שיירי הדם על יסוד המזבח החיצון. שתי הפעולות הללו אינן מעכבות, בדרך כלל, את הקרבת הקרבן.

התוספות על אתר (ד"ה וכפר) מעירים כי אף שהסמיכה ושפיכת השיריים אינן מעכבות, ברור שהן מהוות חלק בלתי נפרד מעבודת הקרבן:

התוספות קובעים בפירוש ששפיכת השיריים היא חלק בלתי נפרד מעבודת הדם. אלא שאם כך, ראוי לחזור ולברר: מדוע שפיכת השיריים איננה מעכבת את הכפרה? רש"י בסוגיין התייחס לכך, והסביר:

לדעת רש"י, בחטאות שדמן נזרק על המזבח החיצון מודים כולי עלמא ששיריים אינם מעכבים, והקרבן כשר ועלה לבעליו אף אם לא שפכו את השיריים על המזבח. לכן יש להניח שהוא הדין גם בחטאות הפנימיות, כפי שנאמר בברייתא.

התוספות (ד"ה ומכשיר אני) מצדדים אף הם בדעתו של רש"י, אך בד בבד מסבים את תשומת ליבנו לדבריהם הארוכים בעמוד הקודם, שם מתבאר כי לרבינו תם שיטה אחרת בעניין השיריים:

כלומר – לדעת רבינו תם ההנחה שלפיה שיירי הדם של החטאות החיצוניות אינם מעכבים נתונה במחלוקת בין התנאים. התנא החולק הוא רבי נחמיה, שדבריו נידונים באריכות בגמרא ובתוספות בעמוד הקודם. תורף העניין: רבי נחמיה סבור שהשופך שיריים מן הקרבן מחוץ למקדש חייב משום שחוטי חוץ. ובכן, יש להניח שהוא אכן מפרש את הביטוי "עבודת הדם" כפשוטו, ועל כן קובע שאין כל הבדל בין זריקת מתנות הדם ובין שפיכת השיריים. אריכות הדברים בתוספות בדף ל"ט ע"א נוגעת לבירור דעתו של רבינו תם ודעת החולקים עליו.

המקור לשפיכת שיריים נזכר בסוגיה קודמת בפרק (לז ע"א), וגם בפרק החמישי (נא ע"א) מצאנו סוגיה העוסקת בכך. במוקד הדיון בשפיכת שיריים עומדת שאלת יסוד אחת, והיא: האם שפיכת השיריים משמעותית לסדר ההקרבה, או שמא כל תפקידה הוא לסלק את השיריים. שאלה זו מתחדדת לאור נושא הדיון בסוגייתנו - בחטאות הפנימיות. דמן של החטאות הפנימיות נזרק, כשמן, על המזבח הפנימי (וביום הכיפורים אף בקודש הקודשים). ובכן, ניתן לומר שדם זה הוא דם שבא במגע עם ההיכל, אך לא עם המזבח החיצון. דומה ששפיכת השיריים באה להשלים עניין זה, ו"להפגיש" את הקרבן גם עם המזבח החיצון, המהווה את מוקד כל הקרבנות כולם.

מאידך, כאמור, ניתן לראות את שפיכת השיריים כסילוק פסולת בלבד: לאחר הזריקה נותר דם, והיות שאין זה מכובד להשליך את הדם לאשפה, מוטב לשפוך אותו על יסוד המזבח. על פי דרך זו, אף ששפיכת השיריים היא עבודה הנעשית בדם, אין לייחס לה חשיבות מיוחדת, ומסתבר מאוד להניח שאיננה מעכבת.

כפי שראינו, מסקנת הברייתא בדף ל"ט ע"ב היא ששפיכת שיריים בחטאות הפנימיות איננה מעכבת. עם זאת, מחלוקת הראשונים שציטטנו משמעותית להבנת עצם תפקידה של פעולת השפיכה, וכאמור – הדבר משמעותי לסוגיות שונות במסכת העוסקות בעניין זה.