דילוג לתוכן העיקרי

זבחים | דף לח | שלש מתנות שבחטאות

"אמר רבי יוחנן: שלש מתנות שבחטאות אינן באות בלילה ובאות לאחר מיתה והמעלה מהן בחוץ חייב.
אמר רב פפא: יש מהן כתחלתו ויש מהן כסופו חוץ ולילה זרות וכלי שרת קרן ואצבע כיבוס ושירים כתחלתן מיתה לא שריא ולא מפגלא ולא עיילא לגואי כסופן".
על פי ההבנה הפשוטה בגמרא רב פפא לא בא לחלוק על רבי יוחנן, אלא רק להרחיב בפרטי הלכות ג' המתנות הנוספות.
אמנם, הנצי"ב בספרו מרומי שדה (דף נו ע"א) דייק מן הרמב"ם שלא כך. הרמב"ם (הלכות פסולי המוקדשין פ"ב, הלכות ד-ו) פוסק את שלושת דיניו של רבי יוחנן לגבי שלוש המתנות, ואינו מזכיר כלל את דיניו של רב פפא.
מלבד הרמב"ם, הנצי"ב מבסס את דבריו גם מפירושו של רש"י לסוגיה. בד"ה אמר רבי יוחנן מסביר רש"י כי אין לזרוק את שלוש המתנות בלילה, כיון שדם נפסל בשקיעת החמה. הנצי"ב טוען כי אם אכן רבי יוחנן היה מסכים עם רב פפא שיש חיוב בעבודת זר על שלוש המתנות, כלומר שהן קרויות עבודה, הרי שלא ניתן היה לעשותן בלילה מדין 'ביום צוותו', הקובע שעבודות אינן נעשות בלילה, ולא היה צורך להדרש לפסולו של הדם בשקיעת החמה.
כלומר – לדעת הנצי"ב נחלקו רבי יוחנן ורב פפא כיצד להבין את דין ג' המתנות הנוספות.
בביאור המחלוקת ניתן להציע את ההסבר הבא: לדעת רב פפא מדובר בנתינה לכל דבר, שאינה שונה במאום מן הנתינה הראשונה. ההבדל היחיד הינו בכך שהכפרה כבר התבצעה על ידי הנתינה הראשונה, ועל כן כל הדינים הקשורים לכפרה אינם נוהגים במתנות הנוספות.
לדעת רבי יוחנן, לעומת זאת, שלוש המתנות הנוספות שונות מהותית מן הנתינה הראשונה. הנתינה הראשונה אכן מהווה את עבודת הקרבן,  אך שלוש הנתינות הנוספות אינן אלא קיום בחיטוי המזבח, ועל כן אין הן נחשבות כעבודת הזריקה שעליה מתחייב זר.
יתכן כי מחלוקתם קשורה לשאלה כיצד למדו בית הלל כי שלוש המתנות הנוספות אינן מעכבות. הגמרא בדף לז ע"ב מתלבטת האם בית הלל ספרו בפסוקים ארבע קרנות, ועל כן הסיקו שלוש למצוה ואחת לעכב, או שספירתם העלתה חמש קרנות, ומכאן הסיקו ארבע למצוה ואחת לעכב. בין שני הלימודים ישנו הבדל גדול – האם מצב שבו ניתנה מתנה אחת בלבד שווה למצב שבו ניתנו ארבע מתנות, אלא שלא נתקיימה מצותו לגמרי, או שמא מדובר בשני מצבים שונים עם שני לימודים שונים.
על פי האפשרות שבית הלל ספרו ארבע קרנות בלבד משתמע שהנתינה הראשונה שווה לשניה לשלישית ולרביעית, אלא שהראשונה מעכבת והשאר לא. מכאן משמע כדעת רב פפא, שכל אחת מהנתינות מהווה מעשה עבודה בפני עצמה, אלא שרק הראשונה מכפרת. על פי האפשרות השניה, שבית הלל ספרו חמש קרנות, משתמע כי עבודת הנתינה המכפרת בפני עצמה, ודין נתינה על ארבע קרנות בפני עצמו. מכאן מסתבר יותר כרבי יוחנן – המתנה הראשונה מהווה קיום של עבודת קרבן, ואילו שאר המתנות על הקרנות מהוות קיום בחיטוי המזבח, אך לא כעבודת קרבן.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)