דילוג לתוכן העיקרי

ומעז יצא מתוק?!

(מבוסס בחלקו על ספרו של הרב ישראל רוזן, "ספר שופטים בגובה חז"ל")

ללא ספק מדובר באחת הדמויות המפתיעות ביותר בתנ"ך: שיער ארוך, המון שרירים, נשים נכריות, אהבות כוזבות, אלימות בשפע וסיום טראגי-הרואי.

אולם מהו טיבו של שמשון, השופט האחרון? מצד אחד, "וישפוט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה" (ט"ו, כ), ומצד שני, הוא נראה כגרסה העברית להרקולס. גבורתו של שמשון באה לידי ביטוי בעיקר בחייו האישיים: הוא משסע אריה בדרכו לראות אישה מבנות פלשתים, מכה שלושים פלשתים כדי לקחת את חליפותיהם ולקיים את חלקו בהתערבות עם רעיו הפלישתים, מתגרה בפלשתים בעזרת לפידים ושועלים בעקבות מניעת אשתו הראשונה ממנו, עוקר את שערי עזה כאשר מנסים להורגו כשהוא נפגש עם אישה זונה תושבת המקום, ונחלץ מאזיקים שונים שדלילה אשתו השלישית קשרה אותו בהם.

האמנם זוהי דמותו של שופט בישראל? מהו המסר שניתן להפיק מחייו הצבעוניים של שמשון?

בראשית תקופתו של שמשון נאמר: "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה', ויתנם ה' ביד פלשתים ארבעים שנה". זהו מצב קשה ביותר: ישראל משועבדים לפלשתים למשך התקופה הארוכה ביותר - ארבעים שנה, וכלל לא נאמר שהם זעקו לה' והתחננו לישועה. ישראל עושים הרע, ה' נותנם ביד פלשתים, וישראל לא חוזרים בתשובה.

למרות שתיקת בני ישראל, הקב"ה מעמיד להם מושיע. שמשון שונה משאר השופטים בכך שהוא נבחר מבטן, לפני שהוכיח את יכולותיו ואת סגולות המנהיגות שלו. המלאך מצווה את אמו של שמשון לנהוג נזירות כדי שבנה יהיה נזיר עוד לפני הולדתו. אך למרבה הפלא, רק אמו של שמשון שמרה על דיני ההרחקה מהיין וההרחקה מהטומאה. שמשון עצמו אמנם נמנע מתגלחת, אך נפגש לרוב עם טומאת מת במסעות הנקמה שלו, וגם לא-נראה ששמר מרחק מהיין בכל המשתאות שבהם השתתף.

לסיכום, אם כן, שמשון נועד מיצירתו להיות נזיר ושופט, אך בפועל לא היה נזיר ואולי גם לא היה שופט. כשלונו כשופט מתבטא בשני תפקידי השפיטה: סביר להניח שרודף השמלות לא עסק בבירור הצדק ובשפיטת העם, ומעבר לפגיעות הנקודתיות בפלשתים, הוא לא הושיע את העם ולא היווה איום של ממש על הכיבוש הפלשתי.

סיפור שמשון הוא המסמר האחרון בארון הקבורה של ממסד השופטים. בתחילת הספר פגשנו דמויות מופת, שהאירו את הדור והצליחו להביא לישועה מדינית, לתיקון החברה ולסילוק העבודה הזרה. בהמשך פגשנו תאבי שלטון ושופטים אפורים שלא הטביעו חותם של ממש על ההיסטוריה של עם ישראל. לסיום אנו נפגשים בשופט הפועל ממניעים אישיים (בעיקר כדי לחפש לעצמו נשים נכריות), שאכן אינו מצליח להושיע את ישראל. רק בסוף ימיו, לאחר שניקרו הפלשתים את עיניו, מזכיר שמשון לראשונה את שם ה' ומבקש שיעזור לו להינקם מאויביו. אך גם בשעה זו, שעתו הגדולה של שמשון, הוא אינו מבקש לנקום את נקמת ישראל מאת הפלשתים אלא את נקמתו האישית: "ואינקמה נקם אחת משני עיניי".

כעת, ברור שמודל השופטים נכשל. יש לנסות למצוא פיתרון אחר ומודל מנהיגות אחר לעם ישראל היושב בארצו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)