דילוג לתוכן העיקרי

בהעלותך | התמודדות עם טבע האדם

הרב יהודה עמיטל
09.04.2014
קובץ טקסט

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים: הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם?!" (במדבר י"א, כא-כב)

רש"י על אתר מביא מחלוקת תנאים בהבנת טענתו של משה רבנו: רבי עקיבא הבין את הפסוקים כפשוטם, וסבר שיש כאן חטא של משה רבנו, שפקפק ביכולתו של הקב"ה לספק בשר לאנשים רבים כל כך. לעומתו הבין רבי שמעון, שמשה לא פקפק ביכולותיו של הקב"ה, אלא סבר שאין זה שבחו של הקב"ה, שיספק בשר לבני ישראל ואחר כך יהרוג בהם: "אומרים לו לחמור: טול כור שעורים ונחתוך ראשך".

בהמשך מביא רש"י הסבר שלישי:

"רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר אי אפשר לעמוד על התפל, מאחר שאינן מבקשים אלא עלילה לא תספיק להם, סופן לדון אחריך, אם אתה נותן להם בשר בהמה גסה, יאמרו דקה בקשנו, ואם אתה נותן להם דקה, יאמרו גסה בקשנו, חיה ועוף בקשנו, דגים וחגבים בקשנו."

משה טוען, בעצם, שעם ישראל אינו מתלונן מפני שמשהו חסר לו, אלא מפני שיש לו חפץ בעצם התלונה, ולכן לא ניתן לספק את רצונו. עם ישראל מתאונן מפני שיש לו טבע כזה, שמביא אותו לא להסתפק לעולם במה שיש לו, אלא לרצות כל הזמן יותר. ממילא, משה רבנו טען שהיות שהבעיה נעוצה באופיו של עם ישראל, לא ניתן לפתור אותה, אלא אם ישנה הקב"ה את טבעו של עם ישראל לטובה.

ברם, הקב"ה אינו פותר בעיות באופן כזה, ואינו מוכן לשנות את טבע האדם. זהו אחד מיסודות הבחירה החופשית. אילו היה הקב"ה מוכן לשנות את טבע האדם, כך שהאדם יקיים את המצוות כולן באופן טבעי, לא הייתה שום תועלת במערכת המצוות. הרמב"ם מדגיש נקודה זו במורה הנבוכים:

"טבע אישי בני האדם לא ישנה אותם ה' כלל על דרך הנס, ובגלל היסוד הזה אמר 'מי יתן והיה לבבם זה להם וגו'', ובגלל זה באו הציווי והאזהרה והגמול והעונש... ולא אמרנו זאת מפני שאנו בדעה כי שינוי טבע אחד מאישי בני אדם קשה עליו יתעלה, אלא זה אפשרי והוא נמצא תחת היכולת, אלא לא רצה כלל לעשות זה ולא ירצהו לעולם, כפי היסודות החוקיים התורתיים. ואילו היה מרצונו לשנות טבע כל אחד מבני אדם למה שירצה יתעלה מאותו אדם, כי אז היו בטלים שליחת הנביאים וכל הציווי כולו." (מורה נבוכים חלק ג', פרק ל"ב)

הרמב"ם מזכיר בהקשר זה גם את הפסוק בתחילת פרשת בשלח:

"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה." (שמות י"ג, יז)

אם הקב"ה חשש שעם ישראל יחזור למצרים כאשר ייקלע למלחמה הראשונה, מדוע לא שינה את טבעו וחיזק את רוחו, כך שיתמודד בגבורה עם המלחמה? התשובה היא, שהקב"ה אינו משנה את טבע האדם, אלא נותן לו להתמודד עם העולם כפי שהוא.

מצד שני, הקב"ה מכיר בחולשותיו של האדם, ולכן אף שאינו מוכן לשנותו, הוא מוכן לשנות את הסביבה שבה נמצא האדם, כדי להקל עליו ולהשפיע לטובה על בחירתו. הקב"ה לא נסך ביוצאי מצרים גבורה מיוחדת כדי שיתמודדו עם המלחמה הקרובה, אולם הוא דאג להוליכם בדרך כזו, שתדחה את המלחמה עד שיתחשלו יותר.

זוהי גם תשובתו של הקב"ה לטענתו של משה בפרשתנו. משה טען שלא ניתן לספק את רצונו של עם ישראל, כיוון שזהו טבעו, להתלונן כל העת, ואין ברירה אלא לשנות את טבעו ואופיו. הקב"ה השיב, שאת טבע האדם אין הוא משנה, אולם הוא מוכן להפוך את הסביבה שבה נמצא עם ישראל לסביבה חיובית יותר:

"וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ." (במדבר י"א, כה)

הקב"ה מאציל מרוחו על שבעים הזקנים, כדי שיוכלו להשפיע לחיוב על בני ישראל. אפשר באמת לראות, שהמילה "בשר" מופיעה בפרשתנו עשר פעמים, וכנגדה מופיעה עשר פעמים המילה "רוח". כדי להתגבר על המטריאליזם של עם ישראל, המרבה להתלונן על בעיות חומריות שונות, מאציל ה' מרוחו על עם ישראל, ובונה סביבה שבנויה על רוחניות, כך שבעיית השאיפה אל החומר תיפתר מאליה.

פעמים רבות, כאשר אנו נתקלים בבעיות הנובעות לכאורה מאופיו וטבעו של מישהו, הפתרון אינו לנסות לשנות את טבע האדם, אלא ליצור סביבה חיובית יותר, שתגרום לכך שהבעיה תיעלם מאליה.

 


השיחה נאמרה בסעודה שלישית בשבת פרשת בהעלותך, סוכמה ע"י זאב פרימר ונערכה ע"י אלישע אורון. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)