דילוג לתוכן העיקרי

הרב הירש כמנהיג אורתודוקסי מודרני

קובץ טקסט

 

התמקדות בשאלה, לאיזו קבוצה אידאולוגית משתייך רב כלשהו, דוחקת הצידה לעתים קרובות שאלות חשובות יותר על הגותו של אותו רב, ועלולה להסיח את דעתנו מאחריותנו הבסיסית לעסוק בתלמוד תורה. לפיכך הותרתי את סוגיית מעמדו של הרב הירש כמנהיג אורתודוקסי מודרני לסוף הדיון ברעיונותיו.

עם זאת, קהילה זקוקה למורי דרך, והאורתודוקסיה המודרנית מונה לעתם קרובות את הרב הירש בין המאורות המנחים אותה. ניתוח דעותיו במספר סוגיות המפלגות את העולם האורתודוקסי היום יכול להבהיר האם ניכוסו של הרב הירש לאורתודוקסיה המודרנית מדויק או לא. חשוב מכך, ניתוח כזה יאתגר אותנו לחשוב ברצינות על מחויבויותינו בנוגע לסוגיות שבהן הרב הירש צידד באורתודוקסיה המודרנית ולסוגיות שבהן הוא לא עשה זאת.

בנוגע לשתי סוגיות חשובות שונה הרב הירש מרוב ההגות האורתודוקסית המודרנית. הוא לא היה ציוני, והוא אף לימד שהיהודים אינם אמורים לנסות ולסיים את הגלות באופן פעיל (איגרת שש-עשרה באגרות צפון). הוא הדגיש את התורה כיסודית ומרכזית הרבה יותר מהאדמה: "מעולם לא שימשו ארץ וקרקע לאיחודו (-של עם ישראל), אלא המשימה המשותפת של התורה היא שהטילה עליו את הקשר הזה". לדעתו, המוטות של ארון הברית מעולם לא הוסרו, כדי להראות שהתורה יכולה תמיד לעבור בהצלחה למקום אחר (שמות כ"ה, ט"ו). למען ההגינות יש לציין כי המוטות מוסרים מהשולחן ומהמנורה, המסמלים את שיא הלבלוב הגשמי והרוחני לפי הרב הירש, שכן מטרתם מושרשת בארץ ישראל. ברור כי הרב הירש לא הכחיש את חשיבות ארץ הקודש, אך היא לא הייתה סוגיה מרכזית בהגותו והוא לא תמך בפרויקט הציוני.

קהילות אורתודוקסיות מודרניות נוטות לגלות פתיחות כלפי שיתוף פעולה עם קבוצות יהודיות שונות מהן (קונסרבטיביות ורפורמיות) כל עוד הקבוצה האורתודוקסית שומרת על האוטונומיה שלה בכל הנוגע למוסדותיה הדתיים. בניגוד לכך, הרב הירש היה תומך תקיף ב'Austritt', הפרדה. חוקרים רבים תהו מדוע רב שגילה פתיחות תרבותית לחוכמת הגויים, לא גילה פתיחות דומה בכל הנוגע לשיתוף פעולה עם קבוצות יהודיות שונות משלו. פרופסור מרדכי ברויאר מנה הסברים אפשריים שונים, אך אני אישית מעדיף את ההסבר שלו עצמו. הרב הירש היה איש יושר ואמת. הוא לא הכחיש את האמת שלחכמת הנוכרים יש מה לתרום ושאנו יכולים להפיק רווח מלימודה. מאותה סיבה, הוא לא יכול לעבוד עם קבוצה שבאידאולוגיה שלה הוא ראה עיוות של אמיתות התורה.[1]

עם זאת, במגוון סוגיות אחרות הרב הירש אכן החזיק בעמדות, המזוהות לרוב עם האורתודוקסיה המודרנית. הוא התייחס לאבות כדמויות נשגבות, אמנם, אך גם אנושיות ומועדות לכישלון. הוא התייחס אליהם ביראת כבוד, אך בה בעת ראה אותם כאנשים בעלי רגשות אנושיים נורמליים העלולים, ככל בני האדם, לחטוא. כך, לדוגמה, לפי הרב הירש, יצחק טעה כאשר הוא העניק לעשיו את אותו חינוך שניתן ליעקב, בשעה שאישיותו של עשיו לא התאימה לבית המדרש, ולא יכלה לפרוח בו. עשיו היה צריך לשמוע כיצד ניתן לשרת את האל בשדה, כאיש מעשה, אך יצחק החזיק במודל אחד בלבד וחינך את בניו להיות תלמידי חכמים (בראשית כ"ה, כ"ו ו- Judaism Eternal, vol. 1, pp. 244-251). גישה חינוכית אחרת הייתה עשויה להציל את עשיו.

הרב הירש מרחיק את עצמו במוצהר ובמודע מגישות אחרות:

עסקנו בסיפור זה בחיי אימנו (רבקה) לא במטרה להצדיק את מעשיה, וגם לא בשל הרגשה כלשהי שאסור לנו להרשות לכל צל שהוא להתקשר לרישום קורותיהם של אבותינו הגדולים. אנו מתנגדים לדעה זו מכל וכל. אבותינו מעולם לא הוצגו לנו כדמויות מופת מלאכיות שעלינו לחקות בכל פרט. אם הם היו מוצגים לנו כיצורים מלאכיים, הדוגמה שהם מציבים לנו כדי ללמוד ממנה הייתה הרבה פחות אידאלית ומנחה מכפי שהינה....

כמו כן, חכמינו מעולם לא התעלמו מחולשותיהם של אבותינו, הם הראו איך כל טעות של אבותינו הדגולים גרמה להשלכות לא רצויות. פרשני דבר האל, כולל, לדוגמה, הרמב"ם, נוהגים כמו חכמינו גם מבחינה זו.      (Collected Writings, vol. 8, pp. 110-111).

הרב הירש נשען על תקדימים וטוען כי גישה ההופכת את אבותינו ליצורים מלאכיים הופכת אותם ללא רלוונטיים מבחינתנו, בתור דמויות מופת.

שני מכתבים חשובים על מעמדן של אגדות מראים אף הם את המכנה המשותף של הרב הירש והאורתודוקסיה המודרנית. הרב הילע ווכסלר שאל את הרב הירש על אגדות בכלל ועל המדע של חז"ל בפרט.[2] הרב הירש ענה כי יש להתייחס לאגדות בכבוד הראוי לחכמת חז"ל, אך הן אינן, ברובן, מסורות שהועברו מסיני. אף שהרב הירש עצמו, לדבריו, הרגיש בנוח עם הבנת סיפורי הניסים של חז"ל כפשוטם, הוא לא דחה פירושים אחרים.

בנוגע למדע של חז"ל, הרב הירש אומר כי חכמינו סמכו על הסברות המדעיות של תקופתם, ממש כפי שרבנים עושים בימינו. אל לנו לבטל בחיפזון את רעיונותיהם המדעיים מפני תאוריות עכשוויות, אך מותר לנו לעשות זאת אם אנו משוכנעים שהאחרונות נכונות יותר. חז"ל כתבו על יצור חי שצומח מהאדמה משום שפליניוס הזקן דיווח על יצור כזה. הם הלכו בעקבות המומחים של תקופתם, ממש כשם שאנו מאמינים לחוקרים בני זמננו המדווחים של מינים יוצאי דופן. הרב הירש הצביע גם על סוגיה בגמרא (פסחים דף קד ע"ב), שבה החכמים היהודים מקבלים את עמדתם המדעית של החכמים הנוכרים. ברור שחכמנו לא ציטטו מסורות מסיני בכל הנוגע לסוגיות מדעיות, אלא השתמשו בחכמה אנושית שכללה גם כמה מהתאוריות המדעיות של תקופתם. לאור המחלוקת שניטשה לאחרונה סביב ספריו של הרב נתן סליפקין, עמדתו של הרב הירש ראויה לתפוצה רחבה.

יש להוסיף לרשימה גם את עמדתו ביחס לנשים ולסוגיות שקשורות בהן. הרב הירש בוודאי לא היה פמיניסט בן זמננו, אך הוא דאג לכך שנשים יקבלו את המגיע להן מבחינה אינטלקטואלית וחברתית. גישתו בולטת הן בחייו והן בכתביו. הוא הקים תיכון לבנות, חידוש משמעותי ביותר עבור היהדות האורתודוקסית של המאה התשע עשרה. גם הקדשתו את ספרו חורב "לצעירים החושבים ולצעירות החושבות של עם ישראל" חדשנית. בפרשנותו לברכות השחר הרב הירש מתעקש כי אין להסיק מהן שתפקידן הדתי של נשים נחות. בפרשנותו למסכת אבות (א', ה') הרב הירש טוען כי הנחייתו של יוסי בן יוחנן לבעלים לא להרבות 'שיחה' עם נשותיהם מתייחסת רק לשיחה בטלה וסתמית. יוסי מעולם לא התכוון להגביל שיחות משמעותיות בין בני זוג:

האיש המכבד את אשתו לא יבדר אותה במלל חסר-משמעות ובפטפוטי-סרק. את משימות החיים הגדולות הוא יגולל לפניה וימצא כי יפיק ברכה מחילופי-הדעות ומהשגותיה.

חיבור רחב היקף על 'האשה היהודיה' מבהיר עוד יותר את עמדותיו של הרב הירש.[3] הוא מסכם את דעתו במילים אלו: "דעת חכמי היהדות היא שכל אדם, בלי קשר למעמד, מין או לאום, מסוגל להגיע לשלמות אינטלקטואלית ומוסרית."[4]

ציטוט זה מעיד גם על אמונה חזקה ביכולת הרוחנית של לא-יהודים, מאפיין נוסף של האורתודוקסיה המודרנית. הרב הירש מדגיש את המגמות האוניברסליסטיות בהגות היהודית. הוא מציין כי נביאים כמו ישעיהו הזדהו עם סבלם של לא יהודים.[5] ברית המילה מבחינה בין יהודי לגוי, אך הדבר הראשון שאברהם עושה לאחר שהוא מל את עצמו הוא לשבת בחוץ בציפייה לאורחים שאינם יהודים. עבור הרב הירש, היבדלותנו משרתת שאיפות אוניברסליות (בראשית י"ח, א'):

אנו רואים את אברהם, כשכאב הברית עדיין טרי, יושב לפני אוהלו בחום הצהריים ומחפש עוברי אורח יגעים, מזמין זרים עובדי אלילים לביתו ומגלה חמלה, נדיבות ואהבת א-לוהים כלפי כל בני האדם בלא הבחנה.         (Judaism Eternal, vol. 2, p. 219).

הרב הירש מסביר את רעיון ה'עם הנבחר' באופן דומה. כאשר הא-ל בחר את עם ישראל הוא לא דחה בכך את האומות האחרות. הוא בחר ביהודים כצעד ראשון לקראת החזון האוטופי של אחרית הימים, שבו כל בני האדם יסגדו לאל האחד (ויקרא כ', כ”ו). התורה מתייחסת לישראל כבכורו של ה', שכן גם העמים האחרים הם ילדיו וגם הם יסייעו להגשים את מטרותיה האולטימטיביות של האנושות (שמות ד', כ”ב).

לפי הרב הירש ביולוגיה וגזע אינם אמורים למלא כל תפקיד שהוא באומדן ערכו של אדם. התורה מדגישה נקודה זו בכך שהיא מציינת כי הגר, ולא רק מי שנולד כיהודי, מביא קורבן פסח. בלי קשר לשורשיו, כל אחד יכול להצטרף לשליחותו ולגורלו של העם היהודי: במדינת ה' אין ערך לא לייחוס ולא לקשרי מולדת, כי אם אך ורק לפנימיות האדם – לאנושיות שבאדם" (שמות י"ב, מ"ח). היהודי שמאמץ עבודת אלילים הופך לזר, בשעה שהגוי המתגייר הופך לחבר מלא ושווה זכויות בעם היהודי. הרב הירש מדגיש כי אף שהגוי הצדיק המקיים את מצוות בני נח אינו יכול להביא קורבן פסח, הוא זוכה למלוא הזכויות האזרחיות. בפרשיית פסח שני, התורה חוזרת וכוללת את הגר כדי להורות שהגר אינו מביא את הקורבן רק אם הוא יכול להסתפח אל שאר העם, אלא גם אם הוא היהודי היחיד שמביא את הקרבן חודש אחרי פסח (במדבר ט', י"ד).

מכיוון ש'תורה עם דרך ארץ' היא הסיסמה המזוהה ביותר עם מפעל חייו של הרב הירש, ומכיוון שאכן היה לו הרבה מה לומר על נושא זה, נראה לי הולם לחתום את השיעורים אודותיו עם מספר הבחנות על גישתו של הרב הירש ללימודי החול. במהלך סקירה זו אסתור שתי הבנות מוטעות של דעותיו.

אחד האחרונים המפורסמים טען כי הרב הירש תמך בלימודי חול רק כאמצעי חירום שנועד לבלום את המגמות הבעייתיות שרווחו בתקופתו. רק מי שלא קרא את כתבי הרב הירש יכול להגיע למסקנה כזו. אוסף ציטוטים זה אינו מותיר מקום לויכוח על סוגיה זו:

עם ישראל תמיד קידם בברכה את הרוח ההלנית כהקדמה למשימתו, הנחיית האנושות לנאורות ותרבות, וכעזר להגשמתה , וקשר את עצמו לאמת ולאנושיות שנוצרו על ידי רוח זו.          
                                    
Judaism Eternal, vol. 2, p. 204)).

ככל שהאדם עומד ביתר יציבות על צור יהדותו,  ככל שהוא חדור יותר במודעות זהותו היהודית, הוא נכון יותר לקבל ולאמץ בהכרת תודה את כל מה שאמיתי וטוב במקורות אחרים בהתאם לאמות המידה היהודיות, ואין זה משנה במחשבתו של מי רעיונות אלו נולדו ומפיו של מי הם נמסרו.
                                                                       (שם, עמ' 233).

לשם כך דרושים לנו בתי ספר, בתי ספר יהודיים, שבהם תוקדש תשומת לב שווה למורשת העתיקה והמקודשת של קהילת יעקב, לידע התנ"כי והרבני, ולכל מה שאמיתי, אצילי וטוב בתרבות האירופאית.
                                     
(Judaism Eternal, vol. 1, p. 156).

"מסיבות אלו המוסד החינוכי של החברה הדתית הישראלית משוכנע שעליו להקדיש לא פחות תשומת לב וטיפול לנושאי החינוך הכללי מאשר לנושאים יהודים בלבד. להיפך, הוא מתייחס גם לטיפול ותשומת לב אלו כחובה קדושה מנקודת מבטה של היהדות, חובה שהעמידה בה מביאה תועלת לא מעטה לדת עצמה.      (שם עמוד 219).

 

באופן אירוני, הרב הירש רואה דווקא בבידוד תרבותי תוצר של נסיבות. במספר מובאות הוא טוען כי חומות הגטו הגבוהות, שנבנו על ידי הגויים, אמנם מנעו מהיהודים לאמץ את המיטב של התרבות הכללית, אך זה אינו המצב האידיאלי.[6] חשוב לציין שהרב הירש אינו מעודד לאמץ את כל מה שנחשב לחכמה העדכנית בעולם הרחב באופן לא ביקורתי. יש לאמוד את החכמה החילונית לפי אמות המידה של התורה (ויקרא י”ח, ד'). עם זאת, הרב הירש מניח כי לעולם הרחב יש חכמה חשובה לתרום.

בנוסף, הרב הירש אינו שם דגש על כך שלימודי חול הם אמצעים לפרנסה. למעשה, החיבור "החינוך המוסרי בבית הספר" (יסודות החינוך, כרך ב', עמ' קיב-קכה) ביקורתי ביותר כלפי גישה פרגמטית מדי לשאלות חינוכיות. ערכו של חינוך נרחב הכולל לימודי חול קשור באופן ישיר יותר להבנתנו והערכתנו את התורה עצמה. חיבוריו של הרב הירש מזכירים סוגים שונים של יתרונות. התעמקות בתחומי לימוד שונים מאמנת תלמידים לחשוב היטב.[7] לימוד מדע יכול לסייע לנו להבין פנים שונים בשפה העברית.[8] לימוד היסטוריה עוזר לנו להשוות את היהדות לתרבויות אחרות ולהבין את מאפייניה הייחודיים[9]. הרב הירש מצטט את שירתו של שילר בתור ביטוי יפהפה של רעיונות המקבילים לחכמה היהודית[10]. המלך ליר מדגים טעויות שהורים מועדים להן בהערכת ילדיהם[11].

יתר על כן, לפי הרב הירש, בכך שנמנע מתלמידינו להיחשף לידע חילוני נגרום ליותר בעיות בהמשך חייהם, כאשר הם יאלצו ללמוד אותו כדי להתפרנס. בשלב זה הם יפנו למורים הבורים בכל הנוגע ליהדות ויתרשמו בקלות ממסריהם. מוטב לחשוף אותם משלב מוקדם בחייהם לרעיונות שונים מנקודת מבט דתית, וכך תלמידינו יראו את החכמה הכללית בפרספקטיבה נכונה.[12] כאשר אנו חושבים על תלמידי הישיבות במזרח אירופה שזנחו את המסורת כאשר הם פגשו לבסוף את תרבות המערב אנו יכולים להעריך נכונה את טיעונו של הרב הירש.

פרופסור יהודה לוי טוען במספר מאמרים שהרב הירש אמנם תמך בלימודי מדע והיסטוריה, אך לא בעולם הרחב יותר של מדעי הרוח.[13] טענה זו אינה נכונה. כאמור לעיל, הרב הירש מצטט את שילר ושייקספיר. הרב הירש  הקדיש נאום נמלץ בן ארבעה עשר עמודים לפיאור תרומתו הגדולה של שילר לאנושות. פרופסור לוי טוען כי הרב הירש נאם נאום זה מסיבות פוליטיות בלבד, אך אינו מביא סימוכין לטענה זו. יתר על כן, תוכן הנאום מבהיר כי הרב הירש חש התלהבות רבה בדברו על כתבי שילר. האם ניתן לדמיין ראש ישיבה מוולוז'ין או סלובודקה נואם במשך ארבעה עשר עמודים על גדולתו של שילר?[14]

ציטוט נוסף על ערכה של ספרות העולם צריך לשים קץ לויכוח זה:

בלמדנו אותם את לשונות האומות המתורבתות ובהפגישנו אותם עם ספרותם אנו נותנים להם את המפתח שבאמצעותו, משהם יגדלו, הם יוכלו להיכנס ליצירות האינטלקטואליות של העמים ולהזין ולהעשיר את שכלם בכל מה שטוב, אצילי ואמיתי בתרומותיהן של הנפשות האצילות ביותר לממלכת הידע האנושי.           (Judaism Eternal, vol. 1, p. 219).

 

כפי שראינו, הרב הירש אכן מהווה דמות רבנית סמכותית שמעניקה לגיטימציה לפנים חשובים ורבים של האורתודוקסיה המודרנית. עם זאת, ודאי שאין הכוונה כי הוא היה מתייחס באופן חיובי לכל המתחולל בקהילתנו. עלינו להרגיש מאותגרים על ידי חזונו בה בעת שאנו נסמכים על גדולתו.

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יצחק בלאו, תשע"ג

תרגום: רחל דנציגר-שרנסקי

עורך: ישי גלזנר

*******************************************************

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית:      http://www.vbm-torah.org/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

* * * * * * * * * *

*

**********************************************************

*

 

 

[1]    Mordechai Breuer, “Samson Raphael Hirsch and Modern Orthodoxy,” Niv Hamidrashia 1993, pp. 31-42.

[2]   מכתבים אלו הוכנו לפרסום על ידי מרדכי ברויאר ויצאו לאור ב-המעין, טז, ב (טבת התשל"ו), עמודים 116.

[3]    Collected Writings, vol. 8, pp. 83-136.

[4]   שם, עמ' 135.

[5]    Collected Writings, vol. 4 (NY: Feldheim, 1986), pp. 23-24.

[6]    Judaism Eternal, vol. 1, pp. 163, 206; Judaism Eternal, vol. 2, p. 235.

[7]    Judaism Eternal, vol. 1, p. 212.

[8]   שם עמודים 212214.

[9]   שם עמוד 218.

[10]  שם עמוד 187.

[11]  שם עמוד 249.

[12]   Judaism Eternal, vol. 1, p. 171; Collected Writings, vol. 8, p. 322.

[13]  ראה "הרש"ר הירש כמורה דרך לדורנו," שנה בשנה ה'תשנ"ג, עמ' 421-432, וכן "שאלה בענין לימוד חכמות חיצוניות, המעין, ה'תשס"ח, עמ' 35-42.

[14]  עד כה נאום זה היה זמין רק בנוסח הגרמני. פרופסור מרק שפירו תרם תרומה משמעותית לקהילה היהודית בתרגום הנאום לאנגלית. תרגומו הופיע בתורה ומדע ואני מודה לפרופסור שפירו על הרשות להשתמש בתרגום עוד לפני פרסומו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)