הקדמה להלכות קניין

  • הרב אביעד ברטוב

א. "ראשית חכמה" - המוטו של ספר קניין[1]  

המוטו אותו בחר הרמב"ם להלכות קניין הוא פסוק במשלי:

ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קנינך קנה בינה.

(משלי, ד', ז).

 כדי לעמד על פירושו של פסוק זה, עלינו להבין את המושגים "חכמה" ו"בינה". ספר משלי הוא ספר מוסר, ואחד מציריו המרכזים הוא חכמה-בינה. חכמה היא שם כולל לכל החוקים המוחלטים המבדילים את האדם מן הרוע, הגאווה וכל המידות הרעות. בינה היא שם כולל ליכולת לקחת את היסודות של החכמה ולהתאימם למציאות, דהיינו 'להבין דבר מתוך דבר'. לדוגמה, אם חוקי החכמה מלמדים את האדם כיצד להיות עניו ושפל רוח ולהתרחק מן הגאווה, הרי שהבינה נותנת לאדם את היכולת לדעת מתי עליו להיות דווקא תקיף ואסרטיבי, למשל כאשר עליו להלחם בעוול מוסרי או בחילול השם.

מדוע הרמב"ם בחר את הפסוק שלפנינו כמוטו לספר העוסק בהיבטים המשפטים של דיני הקניין, והלא הפסוק לא מדבר על עניינים אלו, אלא על ענייני מוסר? כדי לענות על שאלה זו נעיין תחילה בפסקאות בספר מורה הנבוכים בהם עוסק הרמב"ם במטרותיו של ספר קניין. לאחר מכן נעבור להלכה החותמת ספר זה, אשר את יישום שיטתו של הרמב"ם הלכה למעשה.

ב. 'נתינת דרכי היושר' - המטרה של ספר קניין

בשני מקומות בספר מורה הנבוכים הרמב"ם עוסק במטרתו של ספר קניין. המקום הראשון הוא חלק ג, פרק לה:

והם המצות אשר ספרנום בספר קנין ומשפטים, ותועלת זה הכלל מבוארת. כי זה השתתפות בממון הכרחי לבני אדם בכל מדינה, ואי אפשר בלא נתינת דרכי יושר באלו העסקים ולשערם שיעור מועיל.

אחת מן הדרכים לגרום לשגשוגה של החברה האנושית היא ביסוסה של הכלכלה. "השתתפות בממון" היא הדרך של החברה האנושית לחלק את משאביה ואף להגדילם. בהתאם לכך, אירועים היסטוריים משמעותיים נבעו ממניעים כלכליים. יעקב אבינו שולח את בניו למצרים כדי להביא מזון לארץ ישראל, בה היה מחסור. כתוצאה מכך יוסף מביא את משפחתו למצרים, ובהמשך נוצר שם עם ישראל. יבשת אמריקה התגלה על ידי מגלי ארצות אשר חיפשו להביא סחורות חדשות ליבשת אירופה ולשפר את נתיבי הסחר אליה. מאחר שהכלכלה מבוססת על מערכות יחסים בין בני האדם היא זקוקה לדרכי היושר, ובמקום אחר במורה הנבוכים הרמב"ם מברר מהם דרכי היושר:

...דיני ממונות אשר ספרנום בקצת ספר המשפטים וקצת ספר קנין וסבתם מבוארת. וזה, שהם שיעור משפטי יושר בעסקים הנהוגים בין בני אדם בהכרח, ושיעזרו העוסקים זה את זה להועיל כל אחד את חבירו לא שיכוין האחד משני העוסקים לרבות חלקו בכל ושיהיה הוא המרויח מכל צד. תחלת זה שלא יהיה שום אונאה במכר אלא הריוח הנהוג הידוע, והניח בהם תנאים שיתקיים בהם המכר, והזהיר אפילו מאונאת דברים כמו שנודע...

(חלק ג', פרק מב).

חברה בה בני אדם עוסקים רק בהגדלת הרווחים בלבד מתוך צרות עין וללא ראיית הזולת, היא חברה שאינה נוהגת על פי דרכי היושר. מטרתם של דיני ספר קניין ומשפטים היא למתן את המגמה אנושית לכבוש ולנכס משאבים וכן למנוע מניפולציות והונאה של לקוחות. דהיינו, יסודם של דיני הממונות הוא הפיכת החברה ליישרה יותר וטובה יותר, ולגרום לשיתוף פעולה הוגן בין המוכרים לקונים ובין סוחרים לסוחרים.

כעת ניתן להבין מדוע הרמב"ם בחר כמוטו לספר קניין פסוק מספר משלי, אשר מתאים לכאורה לתורת המידות. תכליתם של דיני הממונות היא להקנות את מידת היושר, ורכישת החכמה והבינה היא כלי חיוני להגשמת תכלית זו.

ג. מבנה ספר קניין

ספר קניין מסודר כך שתחילה הוא מתמקד ביסודות ההלכות המצויות, ולאחר מכן הוא עובר לעיסוק בהלכות פרטניות[2]. הספר פתוח בהלכות מכירה אשר עוסקים ביסודות הבסיסים של המכר, ומסיים בהלכות עבדים אשר עוסקים במכר בעל מאפיינים ייחודים. המונח 'עבדים' צורם לאוזן המערבית, מתוך תפיסה כי לכל אדם יש זכות לחרות. בהלכה החותמת את הספר העבדים מתגלה תמונה מורכבת ביחסו של הרמב"ם למוסד העבדות:

מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך[3]. ואף על פי שהדין כך, מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק, ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה. חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן, הרי הוא אומר "כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה" (תהילים, קכ"ג, ב). וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים, לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו. וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן, "אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי... הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד" (איוב, ל"א, יג - טו). ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו"ם עובדי ע"ז. אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל, וכן במדותיו של הקדוש ברוך הוא שצונו להדמות בהם[4] הוא אומר "ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים, קמ"ה, ט). וכל המרחם מרחמין עליו, שנאמר "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך" (דברים, י"ג, יח).

(הלכות עבדים, ט', ח).

הרמב"ם סבור כי גם אם שורת הדין מאפשרת לאדונו של העבד להעבידו בפרך, מידת החסידות ודרכי החכמה מורים לנהוג בעבד בכבוד וברכות כפי שנהגו חכמים, שכן האדנות על עבדים היא לא רק זכות אלא גם חובה. עיניו של העבד נשואות לאדונו וזה צריך לדאוג לו כמעט כאילו היה בנו. השימוש במידת הרחמנות היא המוטו אשר בו הרמב"ם מסיים את ספר קניין: הקניין איננו רק זכות עליו המשפט צריך להגן, אלא הוא גם אחריות שיש לבעלים להשתמש במידת הרחמים. דומה שניתן לומר כי הוא הדין בזכות הקניין על קרקעות ומטלטלין: על הבעלים לדעת כיצד להנהיג את התנהלותו על דרכי היושר ולהיטיב עם הזולת והחברה.  

 

**********************************************************

 

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון תשע"ז

נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי

*******************************************************

בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:                    http://vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית:                http://www.vbm-torah.org

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: office@etzion.org.il

 

 

**********************************************************

 

 

 

 

[1]   לזכרו של סטיבן עסיס, איש תורה וחסד.

[2]   עיינו מגיד משנה בהקדמתו לספר קניין.

[3]   עיינו שם, א', ח להגדרה ההלכתית של מושג זה, אליה הרמב"ם מתייחס גם כאן.

[4]   עיינו הלכות דעות, א', ה - ו.