דילוג לתוכן העיקרי

המתנה בין בשר וחלב לעומת ברכה לבטלה

ידידנו משה זוכמיל אכל ארוחת צהריים דשנה במסעדה. מיד לאחר האוכל הוא פנה ללימודו, ומתוך ששקע בלימוד חפץ בכוס קפה מהביל עם הרבה חלב. הכין ידידנו את הקפה, בירך בכוונה גדולה ועמד ללגום מן הקפה. באותו רגע נזכר לפתע כי רק לפני 50 רגעים הוא אכל בשר בקר משובח.

מה יעשה משה זוכמיל? האם עדיף שלא ילגום מן הקפה וכך תהא ברכתו לבטלה? או שמא עדיף שילגום מהקפה, ונמצא אוכל חלב לאחר בשר?

פתרונה של דילמה זו תלוי ביסוד חובת ההמתנה בין בשר לחלב. הרמ"א פסק כרבנו תם, שמעיקר הדין די בהדחת הפה בלבד בין בשר לחלב, ורק לחומרא אנו נוהגים להמתין שעה נוספת. לדעתו, ההמתנה בין בשר לחלב היא רק לשם היכר בין שניהם, וממילא ברור שבמקום בו ההמתנה תגרום לברכה לבטלה - נוותר על ההיכר. השו"ע, לעומת זאת, פוסק כרמב"ם, הרי"ף ורש"י, שההמתנה בין בשר לחלב נועדה להפיג את טעם הבשר, כדי שלא ייכנסו לפה טעם בשר עם טעם חלב, ולכן יש להמתין ביניהם שש שעות. לשיטת השו"ע, אכן יש להסתפק בדינו של משה זוכמיל.

להלכה, הרב עובדיה פוסק שעדיף לטעום מעט מהקפה, כיוון שאיסור ברכה לבטלה - נחלקו בו הפוסקים אם הוא מהתורה או מדרבנן. הרמב"ם וסיעתו סבורים שאיסור ברכה לבטלה הוא מדאורייתא, ולשיטתם ודאי שאיסור זה דוחה את ההרחקה בין בשר לחלב, שהיא רק מדרבנן. רבנו תם וסיעתו אמנם סבורים שאיסור ברכה לבטלה הוא רק מדרבנן, אך הם גם סבורים שההמתנה בין בשר לחלב היא להיכר בעלמא, ועדיף להימנע מעבירה על איסור מדרבנן אפילו במחיר עבירה על היכר בעלמא.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)