דילוג לתוכן העיקרי

שמואל ב | פרק כ"א | המלחמות עם הענקים

קובץ טקסט
פרק כ"א (2) / המלחמות עם הענקים
 
הפרשה הבאה – הנספח השני לספר שמואל, שלכאורה אין לו שום קשר למה שנאמר לפניו (ראה השיעור הקודם) – היא פס' טו–כב בפרק כ"א, המתארים ארבע מלחמות בין גיבורי דוד ובין ארבעת "ילידי הרפה". שיעורנו ייוחד הפעם לפרשה קצרה זו, ועל כן יהיה אף הוא קצר מן הרגיל. ארבע המלחמות מתוארות בלשון דומה, ומצוין סדרן הכרונולוגי:
1.       (טו) וַתְּהִי עוֹד[1] מִלְחָמָה לַפְּלִשְׁתִּים אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּרֶד דָּוִד וַעֲבָדָיו עִמּוֹ וַיִּלָּחֲמוּ אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיָּעַף דָּוִד: (טז) וְיִשְׁבִּי בְנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה וּמִשְׁקַל קֵינוֹ[2] שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל נְחֹשֶׁת וְהוּא חָגוּר חֲדָשָׁה וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד: (יז) וַיַּעֲזָר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי דָוִד לוֹ לֵאמֹר לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל:[3]
2.       (יח) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי אֶת סַף אֲשֶׁר בִּילִדֵי הָרָפָה:
3.       (יט) וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים:
4.       (כ) וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת וַיְהִי אִישׁ מָדוֹן וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר וְגַם הוּא יֻלַּד לְהָרָפָה: (כא) וַיְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּהוּ יְהוֹנָתָן בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד:
(כב) אֶת אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת וַיִּפְּלוּ בְיַד דָּוִד וּבְיַד עֲבָדָיו:
ראשית יש לבחון מי הם "ילידי הרפה". במקבילה בדה"א כ' נכתב "הרפא", ומכאן ניתן להסיק שהכוונה לילידי הרפאים, שישבו בעבר הירדן המזרחי ונמנו עם הענקים, כאמור בתורה: "רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כָּעֲנָקִים וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים" (דברים ב', יא). גם בפרקנו מצטיירים הענקים כדמויות מטילות אימה בשל גודלם וגופם המוזר, ומן הסתם שימשו ענקים אלו כשכירי חרב בצבא הפלשתים.
מכאן ניתן לעמוד על חשיבותו של תיאור זה. בספר יהושע נאמר: "וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר מִן חֶבְרוֹן[4] מִן דְּבִר מִן עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ. לֹא נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ" (יהושע י"א, כא–כב). יהושע לא השלים את הכרתת הענקים מן הארץ, וכעת עושים זאת דוד וגיבוריו, ובכך מסיימים, למעשה, את כיבוש הארץ.
תיאור המלחמה הראשונה ארוך יותר בגלל הדרמה שבו. בקרב עם הענק יִשְׁבִּי נקלע, כנראה, דוד עצמו לסכנת חיים, ונזקק לעזרתו של אבישי בן צרויה כדי להינצל ממוות. אירוע זה הותיר טראומה בלב אנשי ישראל, והם קבעו שדוד לא יצא עוד עמם למלחמה.[5] מדוע נקלע דוד לצרה זו?[6] דומה שהמקרא מבקש לקשר בין סיפור זה ובין הסיפור הקודם, וליצור זיקה בין התעלמותו של דוד מגופות שאול וצאצאיו ובין היקלעותו לסכנת חיים. על פי זה יובן גם מדוע בסופו של דבר ניצל דוד ממוות, שהרי הוא תיקן את המעוות ומילא את חובתו.
ב. מי הרג את גלית?
הבעיה המרכזית בפסקה זו היא כמובן השאלה המפורסמת מי הרג את גלית. כידוע, בשמ"א י"ז מסופר שדוד הוא שהרג את גלית הפלשתי. כאן התיאור שונה במקצת:
(יט) וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים:[7]
ובכן, מי הרג את גלית הגתי? האם דוד, או שמא אלחנן בן יערי אורגים? הבעיה קשה עד מאוד, ומכיוון שאין באמתחתנו פתרון מניח את הדעת, נסתפק בהצגת כמה מן ההצעות שהוצעו לפתרונה.
רש"י כתב על פי הדרש, שאלחנן הוא דוד עצמו,[8] שהרי נאמר כאן על אלחנן שהיה מבית לחם, כדוד. על דרך הפשט פירוש זה קשה, שכן אין זה מסתבר שהמקרא יכנה את דוד בשם שונה לחלוטין, בלא להזכיר כלל שהכוונה לגיבור המרכזי של ספר שמואל.
פתרון אחר הביא ר' ישעיה דיטראני (הרי"ד), הסבור כי היו שני אנשים ששמם גלית: את האחד הכה דוד, ואת השני – אלחנן.[9]
פתרון מעניין לבעיה זו נמצא בפסוק המקביל בדברי הימים:
וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יָעִיר אֶת לַחְמִי אֲחִי גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים      
                                                       (דה"א כ', ה).
על פי נוסח זה, אלחנן לא הכה את גלית, כי אם את אחיו, לַחְמִי שמו (ובזה דומה הוא לאלחנן עצמו, שהיה "בית הלחמי"). בעקבות זאת הציע רד"ק לפרש בדרך דומה גם את הפסוק בספר שמואל: "וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת [מי שהיה עם] גָּלְיָת הַגִּתִּי", כלומר את לחמי, אחי גלית.
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * * * * *
*
*
*
*
*
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב אמנון בזק, תש"ע
עורך: בעז קלוש
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית: http://www.etzion.org.il/vbm
האתר באנגלית: http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הווירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
לביטול רישום לשיעור:
* * * * * * * * * *
*
*
*
*
*
*
**********************************************************
*
 
 
 

[1]   המילה "עוד" תמוהה במקצת, שהרי זוהי המלחמה הראשונה המתוארת כאן. ייתכן שמקומה המקורי של פִּסקה זו היה לאחר פרק ה', דהיינו לאחר המלחמות הראשונות של דוד עם הפלשתים, ומשם הועברה לנספחים.
[2]   המילה "קֵינוֹ" סתומה, ואין לה אח במקרא. רד"ק פירש, על פי הערבית, שמשמעה המילולי 'עץ החנית', אך הכוונה למשקל הלהב והעץ יחדיו.
[3]   הביטוי "נר ישראל" מכוון לדוד, שהוא המנהיג את ישראל וישראל הולכים לאורו; או שהוא כינוי כללי למלכות ישראל (תרגום יונתן).
[4]   כזכור, ענקי חברון הטילו את חיתתם על המרגלים ששלח משה: "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק... וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם... וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ... אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם" (במדבר י"ג, כב–כח).
[5]   על היחס שבין האמור כאן לבין האמור במלחמה עם אבשלום (לעיל י"ח, ב–ד) עיין בשיעורנו שם (שיעור 39).
[6]   רד"ק מביא את מדרש חז"ל, הקושר את הדבר למקום המלחמה: "ובדרש: 'יִשְׁבִּי בְנֹב' – איש שבא על עסקי נוב, כלומר כי בא על דבר נוב עיר הכהנים, שהיה דוד סבת הריגתם, קרה לו לדוד שהיה בסכנה".
[7]   גם ביטוי זה מופיע בסיפור על קרב דוד וגלית: "וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים" (שמ"א י"ז, ז).
[8]   ונקרא "בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים" על שום "שהיו משפחתו אורגים פרוכת למקדש, הקרוי יער" (רש"י).
[9]   על הצעה זו ניתן להוסיף, שאולי גָּלְיָת אינו שם פרטי דווקא, אלא כינוי לאנשי מידות.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)