דילוג לתוכן העיקרי

הללויה שירו לה' שיר חדש

הללוי-ה שירו לה'

הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַיקֹוָק שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים: יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם: יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ לוֹ: כִּי רוֹצֶה יְקֹוָק בְּעַמּוֹ יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה: יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם: רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם: לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּלאֻמִּים: לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל: לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּ יָהּ: (תהלים קמט)

העיסוק בעמ"י

מזמורנו, הבא לאחר פרק העוסק בטבע הקוסמי מתמקד בתחום שזכה להתייחסות מועטת עד לנקודה זו בפסוד"ז - הפן הלאומי וייחודו של עמ"י.

הדבר המעניין הוא שהמזמור מדגיש בעיקר את הודאתו של הפרט, שהרי הוא כתוב ברובו הגדול בלשון רבים. היות ויש רק עם ישראל אחד, אזי הפניה לעם במישור הציבורי היא בלשון יחיד ("וספרת לך"– בבית דין הכתוב מדבר"), ואילו הפניה ליחיד הינה בלשון רבים כי ישנם יחידים רבים ("וספרתם לכם"– ספירה לכל אחד ואחד). לכן, השימוש בלשון רבים במזמור מעיד על כך שהמשורר פונה ליחיד; ואכן, במקום היחידי ש"ישראל" מוזכר ולא בני ציון או העם, הפניה היא בלשון יחיד. לכן הדגש על חסידים – שהיא מילה החוזרת במזמור בהבלטה – כי חסיד היא מדרגה משמעותית עבור היחיד אך איננו קטגוריה רלבנטית לציבור (וכך גם לגבי ענוים המוזכרים בפרק).

בין המזמורים

בשני השעורים האחרונים עסקנו בתופעת השרשור שבין המזמורים. אם נבוא ונבחן לאור זאת את מבנה פסוד"ז במבט כללי יותר, נקבל למעשה מבנה של שני מזמורי מסגרת (קמ"ה וק"נ) המתעסקים בעצם ההלל והשבח, וארבעה פרקים פרטיים יותר (קמ"ו-קמ"ט) המוסרים את השבחים עצמם, ומקיימים ביניהם מבנה של א'ב'א'ב'– שני מזמורים אוניברסליים ושני מזמורים ביחס לבני ציון (מבנה דומה מופיע גם במזמורים הנאמרים בקבלת-שבת, אך תקצר לכך יריעתנו, ולכן רק נפנה את המעוניין למאמרנו בדף קשר).

על-סמך מבנה זה, מובנת ביותר גם הפסיקה הידועה לפיה המאחר לתפילת שחרית יפתח באמירת אשרי והללו-אל - שכאמור מרכיבים את עיקר המבנה והמסגרת של פסוד"ז.

מהמבנה אותו הצגנו עולה תובנה נוספת, המכירה בכך שמעבר לבריאת עולם מפואר ומרשים בשעתו נדרשת גם השגחה בהמשך הדרך - אם במישור האישי, אם במישור הלאומי ואם במישור האוניברסאלי.

לבסוף נעיר, שהשגחתו הצמודה של הקב"ה בעולמו יכולה להיעשות בשתי דרכים שונות- מזמור קמז מתמקד יותר בטיפוח הצדיקים (בונה... מעודד... חיזק...), ומזמור קמט מתמקד יותר בדיכוי הרשעים (לאסור... לעשות משפט... תוכחות) (שתי מגמות המופיעות גם בהבלטה במזמורי קבלת-השבת, העוסקים גם הם בבריאה).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)