חנוכה | הלכות נר חנוכה לאור הלכות המנורה

מאת פרופ' אליצור אברהם בר-אשר, מחזור כ"ז

 **א. פתיחה

בגמרא בשבת[1] (כא ע"ב) מובאת ברייתא שמספרת על הנס שעומד ברקע ההסטורי של הדלקת נרות חנוכה. לפי ברייתא זו מובן שהדלקת הנרות בחנוכה נועדה להנציח את הנס ולפרסמו.

מעבר למטרה כללית זו של המצווה אנחנו מוצאים פרטי הלכות שנועדו לממש יעד זה. כך למשל צריך שהנר יהיה מונח מתחת לכ' אמה כדי שתשלוט העין בנר (כב ע"א, ועיין רש"י ד"ה פסולה). כמו כן קיימת חובה שיהיה ברור מיהו המפרסם ושיהיה ניכר שכל אחד ואחד מישראל מפרסם[2]. הביטוי החריף ביותר שבו מטרה זו מיושמת הוא ברכת "שעשה ניסים" שמברכים המדליק והרואה (שם). כפי שננסה להראות במאמר זה, המנורה של המקדש עמדה ברקע של הדיונים אודות חלק מהלכות הדלקת הנרות. נ

נסה איפוא לבחון האם מעבר לכך שהנס נעשה במנורה[3] (וכך מתפרסם הנס) יש כאן מטרה נוספת - שקשורה לעצם ההדלקה כמו במקדש. נבדוק את ההשערה הזו על פי בירורים שיש בגמרא סביב פרטי הלכות החנוכה, שנראה שביסודם עומדת השאלה האם יש זהות הלכתית בין הלכות נר חנוכה, להלכות המנורה. כפי שנצביע בהמשך בחלק מן ההלכות אימצו את הזהות ובחלק היא נדחתה, ואנו נשתדל לעמוד על הקריטריון שלפיו נקבע האם ההלכות תהיינה דומות או שונות[4], ומה הרעיון שמתגלם בו.

ב. דיונים הלכתיים בנר חנוכה שמושפעים מהלכות המנורה

הגמרא (כא ע"א) עורכת השוואה בין הנרות שניתן להדליק בהם בשבת לבין הדרישות כלפי נרות מצווה אחרים. ביחס למנורה ברור לגמרא מפסוק שההלכות זהות. אך נחלקו האמוראים האם יש גדרים חמורים כאלה גם בנר חנוכה, או שניתן להדליק בכל נר שהוא - ונפסק כר' זירא בשם רב שאומר:

"פתילות ושמנים שאמרו אין מדליקין בהן בשבת - מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת".

ר' ירמיה מסביר שפסיקה זו, היא פועל יוצא של שתי הלכות אחרות לגבי הדלקת הנרות:

1. כבתה אין זקוק לה.
2.  אסור להשתמש לאורה.[5]

לצורך העניין, נדון בכל אחת מן ההלכות הללו בנפרד, וננסה לעמוד על מקורם.

בראשונים נאמרו שלושה טעמים מדוע אסור להשתמש לאור הנר[6]:

1. ביזוי מצווה - על פי הגמרא בכב ע"א (רמב"ן במלחמות ובחידושים, ורשב"א בפירושו השני).
2. הלכה שקשורה לפרסום הנס - שאם יהיה מותר להשתמש לאורה, המביט מן הצד לא יבחין שזהו נר מצווה, והנס לא יתפרסם (רש"י).
3. זכר לנרות ולשמן של המקדש - כמו שהן אסורים בהנאה כך גם נרות חנוכה. (עיין אשכול ח"ב ו'/ז, בעה"מ, רשב"א ועוד ראשונים)[7]. 

לגבי המנורה עצמה אין עיסוק מפורש בכך שאסור להשתמש באורה. המקום היחיד שיש רמז לכך הוא בגמרא בפסחים (כו ע"א) שנאמר בה:

"קול ומראה וריח אין בהם מעילה... מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא"[8].

אם כן רואים משם שאסור ליהנות מ"מראה" שקשור למקדש, והיו מן האחרונים שקישרו את זה לאור המנורה[9].

כבתה אין זקוק לה - בדיון זה אין עיסוק מפורש בראשונים שמקשר אותו להלכות המנורה. המחבר בשו"ע (סימן תרעג סעיף ד) מקשר דין זה לשאלה האם "הדלקה עושה מצווה" או "הנחה עושה מצווה", שכפי שנראה בהמשך קשורה ישירות לענייננו. ברם, מסברה נראה כי אף הלכה זו נידונה לאור הלכות המנורה, שכן מצד פרסום הנס אין ברור מדוע קיים דיון כזה בכלל, משום שאם רוצים לפרסם את הנס נראה מובן מאליו שאם כבתה החנוכיה מיד לאחר שהדליקו אותה יצטרכו להדליק אותה שוב.

מה הדין במנורה? - מהרמב"ם (הלכות תמידים ומוספים פ"ג הלכות יב, יז) עולה במפורש שכבתה זקוק לה. וגם הרשב"א שחולק עליו לגבי החובה להדליק מחדש ביום, אומר ביחס ללילה:

"ואם כבתה בלילה סבור אני שאינו מדשן לא שמן ולא פתילה אלא מדליקו ודיו" (שו"ת הרשב"א ח"א עט ושט).

אם כן אנחנו רואים שבהלכה זו אין זהות בין המנורה לנר חנוכה. אם נכונים דברינו שיש קישור בין הנושאים - עלינו לבחון האם שינוי זה הוא מגמתי. המקום הבא שניתן למצוא בו קשר לענייננו, הוא הסוגייה שדנה האם "הדלקה עושה מצווה" או "הנחה עושה מצווה" (כב ע"ב-כג ע"א). בראשונים נראה, שהרקע לשאלה הוא ההתלבטות - האם גדרי המצווה זהים לאלו של המנורה שבה ה"הדלקה עושה מצווה", או שעיקר המצווה קשור לנושאים אחרים כמו פרסום הנס (עיין רש"י, תוספות, רשב"א ועוד).

להלכה נפסק ש"הדלקה עושה מצווה" - כמו במנורה. הגמרא מכריעה כך לאור נוסח הברכה: "אקבמ"ו להדליק נר של חנוכה". לפי זה, בהמשך למה שאמרנו לעיל ביחס לברכת "שעשה ניסים", בשתי הברכות של הדלקת הנרות באים לידי ביטוי ההיבטים המרכזיים במצווה:

1. הקשר למנורה.
2. פרסום הנס[10].

ברם, יש קושי בשיטת הרמב"ם שפסק (הלכות ביאת מקדש פ"ט ה"ז) שהדלקה כשרה בזר, וכדי שהדבר יתאפשר מוציאים את המנורה ומדליקים אותה בחוץ. והקשה על כך המנחת חינוך הלא הדלקה עושה מצווה ולא ייתכן שתיעשה בחוץ[11]!

אלו הם שלושה דיונים מרכזיים שעוסקים בנושא[12] ואם נכונים דברינו שבמוקד הדיון עומדת שאלת הקשר להלכות המנורה, נמצאנו למדים שבשני דיונים נקבעה להלכה זיקה בין התחומים:

1)אסור להשתמש לאורה

2) הדלקה עושה מצווה.

ובעניין אחד נקבע שיהיה שוני - שאם כבתה החנוכיה אין זקוק לה, בניגוד למנורה שראינו שלדעת הראשונים אם כבתה זקוק לה (עיין בתשובת הרשב"א שיש לכך מקורות במשניות ובגמרות). מדוע אם כן בשניים נקבעה ההלכה בדרך אחת ובשלישי בדרך אחרת?

ניתן להציע שבשעה שבאו חז"ל לעצב את ההלכות של נרות חנוכה, מעבר למטרה של פרסום הנס, היתה להם כוונה נוספת והיא "הוצאת המנורה לעם"[13]. כך מצינו בעניינים שונים - שהרחיבו הלכות שנהגו במקדש לכל הארץ, כגון תקנות רבן יוחנן בן זכאי לגבי שופר ולולב, וכפי שנראה בסמוך - הקמת מוסד של "מקדש מעט" ב"בית הכנסת". אלא שבמנורה כמו במקדש כולו, פנים שונים, ובשעה שהוציאו את המנורה לעם בחרו רק חלק מן ההבטים של המנורה - ויישמו אותם בנרות החנוכה. ונבאר את דברינו ביתר הרחבה.

ג. היבטים שונים במקדש ובכליו

רעיון מפורסם הוא כבר, לזהות במשכן ובעקבותיו במקדש, מעבר למקום השראת שכינה שבו נמצאת הקדושה, ושבו עובדים את ה' - מקום שמשמש כ"בית ה'" במובן הפשוט של המושג. רעיון זה בא לידי ביטוי בפסוקים שונים בספר תהילים:

"ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך".   (תהלים ה, ח)

וכן:

"ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך".   (תהלים כו, ח)

היו שדיברו על כך שצורת המשכן מבטאת רעיון זה[14], ואף נתנו לכך משמעויות הלכתיות[15]. ברצוני לטעון שמעבר להגדרות הלכתיות כלליות, יש הלכות שמטרתן היא לעצב את "תחושת הבית", ללא קשר לכך ש"בית ה' " משמעותו מקום קדוש (שלכאורה נתון זה נגזר מהעובדה שזהו ביתו של ה'), ומעבר להיבטים שקשורים לעבודה שנעשית במקדש. ייתכן גם כן שהמשמעות של "בית" קשורה לכך שאדם שבא אל המקדש "מתארח" אצל הקב"ה ו"נועד" עמו - כפי שנאמר בפרשת תצווה על אוהל מועד:

"... אשר אועד לכם שמה, לדבר אליך שם. ונעדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבדי".   (שמות כט, מב-מג)

בכוונתנו להראות שניתן לזהות את הבחינות השונות שדיברנו עליהם בהלכות של ההתנהגות הנדרשת במקדש, בהלכות הנוגעות לכלים[16] וברעיונות שהם מבטאים במדרשי חז"ל. כלומר - כשם שמחוור לכל, שיש הלכות שמבטאות את פן ה"עבודה" - פעולות שצריכות להתבצע, ויש הלכות שנגרמות ע"י קדושת המקום והכלים (כגון כל מה שקשור ל"מעילה"). כך, ברצוננו לטעון, יש הלכות שנועדו ליצור את "תחושת הבית".

נדגים את דברינו תחילה בהלכות שקשורות למבנה של המקדש. לשם כך נחזור למה שדיברנו עליו בסוף הפסקה הקודמת. ישנן מספר הלכות שקשורות לדרך שצריך להתנהג במקדש, והראשונים כללו אותן תחת הכותרת "מורא קודש"[17]. כמו כן כל מה שקשור למקדש אסור ליהנות ממנו. הגמרא במגילה (כט ע"א) מדברת על כך שבית הכנסת ובית המדרש כיום הינם "מקדש מעט", והדבר מופיע בהקשר להלכות כיצד לנהוג בבית הכנסת. הגמרא בברכות (סב ע"ב - סג ע"א) מבינה שהלכות ההתנהגות בבית הכנסת נובעות מהלכות בית המקדש ושואלת מדוע אם כן, בניגוד לבית המקדש שאסור לירוק בו ואסור ללכת בו במנעל, בבית הכנסת איסורים אלו אינם קיימים, ורק האיסור לעשות את ביהמ"ק קפנדריא קיים גם בבית הכנסת. תשובת הגמרא לשאלה זו היא:

"כי ביתו, מה ביתו אקפנדרייא קפיד איניש ארקיקה ומנעל לא קפיד איניש. אף בית הכנסת קפנדריא הוא דאסור רקיקה ומנעל שרי".

אף שניתוח זה אינו מחייב, נראה שהגמרא רומזת לכך שבשעה שבאו לעצב את הלכות בית הכנסת רצו ליצור, כדברי רבי יצחק במסכת מגילה, תחושה של "מקדש מעט" - אך לא בצורה גורפת, אלא רק בפנים מסויימים של מקדש. חז"ל רצו להמשיך את הביטוי של "בית" - שבאים ל"בית ה'" (כפי שדיברנו לעיל על המשמעות של "בית ה' " כמקום "התוועדות" עם הקב"ה) ולכן מה שלא עושים בביתו של אחר אף לא עושים בבית ה', אך לא יצקו לבית הכנסת את התוכן של מקום קדוש במובן החמור, ולכן אין איסור "מנעל" בבית הכנסת[18].

ד. יישום הדברים במנורה, ובנרות חנוכה

לגבי המנורה, מצד אחד ברור הפן שקשור לעבודה - שיש מצווה להדליק, ומצד שני שלנרות יש קדושה. בנוסף לכך יש רעיונות שונים שבאים לידי ביטוי במנורה[19].

בנוסף לכך, נראה שיש היבט נוסף בכך שצריך "נר תמיד" - שצריך שכל הזמן יהיה אור וזה בא לבטא את הפן של הבית[20]. אף שניתן לומר שהגדרת העבודה היא להדליק כל הזמן, נראה שלעבודות המשכן לעולם יש זמנים מסוימים ומדויקים שצריך לעשותם - וכך גם במנורה - צריך להדליק אותה כל יום בערב[21] (עיין רמב"ם הלכות תמידים ומוספים פ"ג ה"י, הרמב"ם שם הוסיף גם בבקר). כך כותב הרשב"א שאם היא דלקה בערב בשעה שבאים להדליק אותה, צריך לכבותה ולהדליקה מחדש - כדי לקיים מצוות הדלקה[22]. אך למנורה יש פן נוסף - אנו נדרשים שהיא תמשיך לדלוק גם לאחר פעולת ההדלקה, ולכן אם כבתה זקוק לה. זה נובע מתפקידה של המנורה להאיר, והואיל והיא נמצאת במקום סגור וחשוך צריך שתאיר כל הזמן כמו בבית (אמנם בבית המקדש של שלמה היו חלונות אך במשכן לא היו[23].[24]

כעת נשוב לענייננו - השוואת הלכות נר חנוכה למנורה - ונבחן את ההלכות לאור ההיבטים השונים. כפי שראינו לעיל בניגוד למנורה, לגבי נר חנוכה נאמר "כבתה אין זקוק לה" - אם כן, אין את הפן של "בית". לעומת זאת יש מצווה שקשורה לפן של עבודה שיש מצווה "להדליק" כמו במקדש - ולא להניח. כמו כן הנרות קיבלו את הפן של הקדושה כמו בנרות המנורה (וזה מתבטא באיסור להשתמש לאורה).

אם כן אנו רואים מגמה הפוכה מזו שראינו ביחס לבית כנסת. בעוד שבבית כנסת קיים הפן של "בית" אך לא קיימים האלמנטים של "קדושה", ביחס למנורה המצב הפוך, וניתן להסביר זאת כך: לגבי מבנה צריך לחדד שיש מקום אחד בלבד שהוא קדוש שבו שורה השכינה במובן החמור - וזהו בית המקדש. אך עדיין האדם יכול לבוא אל הקב"ה - נותרה האפשרות לייחל לתפילת דוד "שיוויתי בבית ה' ".

לעומת זאת בשעה שמוציאים מן המקדש לבית של כל אחד - צריך להבדיל בין בית ה' לביתו של כל אחד מישראל. ביתו של כל אחד מישראל אינו, ואף אינו יכול להיהפך להיות בית ה', מוכרחים שיהיה שוני ניכר בין הקודש לבין החול, צריך לצאת מן הבית הפרטי ולבוא אל "בית ה'". אך מאידך הוא עדיין יכול לעבוד את ה' - ולא נאמר שמשחרב בית המקדש, נסתיימה האפשרות "לעבוד את ה'". כל אחד מישראל יכול לקיים מצוות בעלות אופי של עבודת בית המקדש גם בביתו, והנרות אף תהיינה בעלות תכונות זהות לאלו של המקדש - ולכן יהיה אסור להשתמש בהן[25]. ברם הגמרא מדגישה (כב ע"א) שקדושה ממש אין בהם.

ביטוי מעניין לדברינו הוא - השילוב בין "בית כנסת" ל"נר החנוכה". המקור לכך הוא בריב"ש (סימן קיא, מובא כמנהג ותיקין) בגלל פרסום הנס, אלא שנתוספו בראשונים ובאחרונים[26] עניינים נוספים שמזכירים את ההדלקה במקדש:

1. הדלקה בדרום.
2. הדלקה בבוקר - כמו שיטת הרמב"ם שמדליקים את המנורה גם בבוקר.

כהמשך לשתי הדוגמאות שהתייחסנו אליהן, ניתן לומר, שבבית הכנסת הואיל ויש את הפן של "בית ה' " ממילא ניתן לדמות את נר החנוכה למנורה עוד יותר, מעבר למצווה להדליק בערב, אך עדיין לא בצורה מוחלטת.

 

פרופ' אליצור בר-אשר סיגל, בוגר מחזור כ"ז, עוסק בבלשנות שמית משווה והיסטורית, כמו כן בחקר התחביר והסמנטיקה, ואף חוקר דרכים תיאורטיות שבהן אפשר למזג את הסמנטיקה הפורמלית עם המחקר הדיאכרוני של השפה.