דילוג לתוכן העיקרי

ערכין | דף ג | מדוע אין ישנים בסוכה?

 

סוגיית הפתיחה של מסכת ערכין (דפים ב'-ג') איננה עוסקת בהלכות ערכין, אלא בביאורו של מטבע הלשון "הכל חייבין", "הכל פטורין", "הכל כשרין" וכן הלאה. המילה "הכל" - כשמה כן היא - מילה כוללנית, המתייחסת לפרטים רבים. אמנם, בכל מקום שבו השתמשו חז"ל במילה זו יש לברר מה בדיוק כלול בה, ובכך עוסקת הגמרא בסוגייתינו.

הגמרא מצטטת מקורות רבים מן המשנה, מן התוספתא ומן המכילתא. עם זאת, אחד המקורות המצוטט בסוגייתינו (ב עמוד ב, ג עמוד ב) הוא מחודש, ולא מצאתי שנשנה במקום אחר בדברי חז"ל במשנה, בתוספתא או במדרש ההלכה:

"הכל חייבין בסוכה, כהנים לוים וישראלים".


ואמנם, העובדה שמימרא זו מצויה דווקא כאן הביאה כמה מן האחרונים לתלות בסוגייתינו את הדיון באחת מן ההלכות המרכזיות בענייני ישיבה בסוכה.

כידוע, התורה מצווה לשבת בסוכה שבעת ימים. חכמים ביארו (ראה בגמרא בסוכה, דף כו עמוד א), כי ישיבה זו הינה בדרך של "תשבו כעין תדורו", ועל כן היא כוללת את כל מעשיו של האדם, ובכלל זה את השינה. כך פסק השולחן ערוך (אורח חיים תרלט, ב):

"אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה, בין ביום בין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי".


הגמרא בסוגייתינו מסבירה, שניתן היה לפטור כהנים משינה בסוכה באופן גורף, שכן בשעה שהם עובדים בבית המקדש, הם אינם רשאים לישון עם נשותיהם ולשמש מיטתם, והרי שינה בסוכה מוכרחת להעשות בצוותא:

"הואיל וכתיב "בסוכות תשבו", ואמר מר: "תשבו שבעת ימים - כעין תדורו", מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו".


מסקנת הגמרא היא, שבשעת העבודה הכהנים אכן פטורים מן השינה בסוכה, אך שלא בשעת עבודה הם חייבים. לאמור - מי שאיננו רשאי לישון עם אשתו בסוכה, כגון כהן בשעת עבודתו, פטור לחלוטין מקיום המצוה!

כאמור, החובה לישון בסוכה היא חובה גמורה והלכה פסוקה. עם זאת, רבים מבני אשכנז לדורותיהם נהגו שלא לישון בסוכה, וכפי שכותב הרמ"א ב"דרכי משה" (סימן תרלט, ג):

"נתפשט המנהג שרבים מיקלים בשינת הסוכה".


ואמנם, עד עצם היום הזה רבים מבני אשכנז ומן הנלווים עליהם, אינם ישנים בסוכה בחג הסוכות. הרמ"א בדיונו שם מזכיר צדדים שונים ללמד זכות על המנהג, ולדעתו, ההסבר המשכנע ביותר הוא זה המבוסס על סוגייתינו:

"ולי נראה שנהגו להקל כי מצות סוכה לישן בה כמו שישן בביתו איש עם אשתו ... ובזמן הזה שאין לכל אחד סוכה מיוחדת אלא רבים אוכלים ושותים בסוכה אחת, אי אפשר להם לישן עם נשותיהם בסוכה כאחת. ואם יניחו נשותיהן בביתן, והאנשים יישנו בסוכה לפעמים הוי מצטער ולא מיקרי "כעין תדורו" ... וכן אמרינן בריש פרק קמא דערכין (ג:) בהדיא, דמקום שלא יוכל להיות עם אשתו לא מקרי כעין תדורו ופטור מן הסוכה".


גם בהגהתו לשולחן ערוך מביא הרמ"א את מנהג העולם להקל בשינה מחוץ לסוכה, ומבססו, כאמור, על שיקול זה של "תשבו כעין תדורו - איש ואשתו". אמנם, הרמ"א שם מוסיף:

"וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת".


רוב האחרונים צידדו בהערה זו, ואכן קבעו שמהלכו של הרמ"א אינו אלא לימוד זכות על מנהג העולם שאינם ישנים בסוכה, ובעיקר במדינות אירופה הקרות. אך מי שבאפשרותו לישון בסוכה, עם או בלי אשתו, בוודאי מחויב לעשות זאת. אף שמבחינה הלכתית קביעה זו ברורה, רבים מחזיקים במנהג אבותיהם שלא לישון בסוכה, והנח להם לישראל.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)