דילוג לתוכן העיקרי

יומא | דף ח | היסח הדעת

אגב הדיון בשאלה האם ציץ מרצה גם כאשר אינו על מצח הכהן הגדול, נאמר בסוגייתנו:

דאמר רבה בר רב הונא: חייב אדם למשמש בתפיליו בכל שעה ושעה, קל וחומר מציץ. ומה ציץ, שאין בו אלא אזכרה אחת, אמרה תורה על מצחו תמיד - שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה - על אחת כמה וכמה.

על אף שלדעת רוב הראשונים* קדושת הציץ חמורה יותר מקדושת התפילין בשאר עניינים, מכל מקום מכיוון שהקדושה המחייבת משמוש נובעת מעצם אזכרת שם השם ובתפילין יש יותר אזכרות - התפילין חמורות יותר מהציץ.

מובן לכל שאין כוונת המימרה שישנו איסור להסיר את היד מהתפילין או שחייבים למשמש בהן כל הזמן. הכוונה היא שכאשר נזכרים בתפילין יש למשמש בהן – ואכן מסיבה זו אנו נוהגים למשמש בתפילין כאשר אומרים 'וקשרתם' בקריאת שמע.

רבי ישראל מראדין (משנה ברורה כח, א) כותב שהחיוב למשמש הוא בכדי שלא נבוא לידי היסח הדעת.

לפי האמור קשה, אם אסור להסיח את הדעת מהתפילין, לא ברור איך אפשר להניח תפילין במשך כל היום?

מדברי הרא"ש במסכת ברכות ניתן לומר שהיסח הדעת הוא רק בכך מצב בו האדם נמצא בקלות ראש, אולם אם הוא ביראה (ואפילו בזמן מלאכתו), גם אם אין הוא חושב על התפילין אין מדובר בהיסח הדעת.

יחד עם זאת, לדעת פוסקים רבים (רבי אריה ליב, שאגת אריה לט; רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, שו"ת משיב דבר אורח חיים, ז ועוד) כל היסח הדעת אסור – לכן, אחד הטעמים שאין הולכים כיום עם תפילין, מלבד זמן התפילה, הוא שקשה מאוד להיזהר ולא להסיח הדעת מהן.

_________

* לדעת הרמב"ם (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פ"ד ה"יד), תפילין חמורות מציץ: "חייב אדם למשמש בתפיליו כל זמן שהם עליו שלא יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד, שקדושתן גדולה מקדושת הציץ שהציץ אין בו אלא שם אחד ואלו יש בהם אחד ועשרים שם של יו"ד ה"א בשל ראש וכמותן בשל יד.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)