הטרגדיה והתיקון
בפרשת בהר, התורה פותחת במצות שמיטה, מצוה המביעה יותר מכל מצוה אחרת את הביטחון בקב"ה. בחברה המבססת את קיומה על עבודת האדמה, הימנעות מפעולות חקלאיות במשך שנה שלמה דורשת אמונה גדולה, ותעצומות נפש אדירות. קיומה מבטא מצב שבו עם ישראל חי על אדמתו מתוך אמונה באלוהיו - ומקיים את מצוותיו, ואפילו הקשות ביותר.
אולם, גם בפרשת בהר מתוארת הידרדרות קשה: "כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו... ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה... וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך... וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו..." (כה, כה-נה). רש"י במקום מסביר בשם חז"ל שהסיבה לנפילה במצבם הכלכלי של כל כך הרבה בני עם ישראל היא אי-שמירת מצות השמיטה. הצורה שבה החברה מנהלת את חייה הכלכליים והצורה שבה החברה מתייחסת לעניים - היא הגורמת למצב החמור.
ישנו הבדל לשוני יסודי בין שני התיאורים של מצבם הקשה של עם ישראל. בפרשת בחקתי התורה נוקטת בלשון "אם": "אם בחקתי תמאסו... ואם תלכו עמי קרי". פירוש הדבר: מצב זה הוא אמנם אפשרי, אך לא מוכרח כלל. עם ישראל יכול לשמור את מצוות ה' כהלכתם, ולהמנע מהתממשותם של התיאורים הקשים המופיעים בפרשה. אולם, בפרשת בהר התורה נוקטת שוב ושוב בלשון "וכי", המתפרש במשמעות "כאשר". התורה רומזת שהמצב המתואר בפרשת בהר הוא בלתי נמנע. הידרדרות האדם, בשל היותו בעל רכוש, למצב שבו הוא פוגע בחלשים בחברה בשביל להגן על רכושו היא כמעט מחוייבת המציאות. הדרך בה אנו מנהלים את חיינו הכלכליים תוביל בהכרח למצב המתואר, "כי ימוך אחיך", על כל השלכותיו. מדובר במלכוד טרגי, הטבוע בטבעו של האדם, שגורם להתפוררות חברתית.
התורה מזהירה אותנו מפני הגעה למצב זה. הדבר דורש הקפדה יתירה ותשומת לב מתמדת לדרך בה אנו חיים את חיינו. עלינו לראות גם במערכת הכלכלית והחברתית דבר שבקדושה, מערכת מצוות שבין אדם למקום; ולהתאים את התנהגותינו להנחיות ולמצוות התורה.
בהפטרת פרשת בהר ישנה נימת נחמה: "כי כה אמר ה'... עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת" (ירמיהו לב, טו). יום יבוא וישובו בני ישראל לחיות בארץ ישראל, שוב תנתן אפשרות לחיים מלאים על-פי תורת ה', שוב יוכלו בני ישראל לכונן חיים חברתיים אידיאליים, כמתואר בתחילת הפרשה.
יהי רצון שנזכה לחיות חיים של קדושה, בכל התחומים ובכל המובנים.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)