דילוג לתוכן העיקרי

הזכרת הגשמים ושאלתם

הזכרת הגשמים ושאלתם

פעמיים בתפילת העמידה אנו מזכירים את הגשמים: בברכה השנייה - ברכת ה"גבורות", בה אנו מזכירים את גבורותיו של הקב"ה - אנו נוקטים בלשון "מוריד הטל" בקיץ ו"משיב הרוח ומוריד הגשם" בחורף; ובברכה התשיעית - ברכת השנים, בה אנו מבקשים מהקב"ה לברך את שנתינו - אנו מבקשים "ותן ברכה" בקיץ ו"ותן טל ומטר לברכה" בחורף.

מאימתי מתחילים להזכיר את הגשמים בתפילה? המשנה במסכת תענית (ב ע"א) מביאה בנושא זה מחלוקת, ולהלכה נפסק שמתחילים להזכיר גבורות גשמים בתפילת מוסף של שמיני עצרת. ומאימתי מתחילים לבקש על ירידת הגשמים? בגמרא נפסק שיש להבחין בין שלוש מציאויות שונות: בארץ ישראל בזמן שבית המקדש היה קיים - היו מתחילים לשאול גשמים מז' במרחשוון, כדי שאחרון העולים לרגל יספיק להגיע בחזרה לביתו ולא יֵרדו עליו גשמים; בארץ ישראל לאחר החורבן מתחילים לשאול גשמים החל משמיני עצרת; ובבבל, שאינה צריכה כל כך לגשמים, מתחילים לשאול גשמים 60 יום אחרי תקופת תשרי (בחמישי או בשישי בדצמבר) - וכך נוהגים כיום בכל הקהילות בחו"ל.

להלכה, הרי"ף והרמב"ם פסקו שבארץ ישראל מתחילים לשאול גשמים בז' במרחשוון אפילו בימינו. מדוע אין מתחילים לשאול גשמים בשמיני עצרת, והלוא כבר אין עולי רגלים שעלולים להתרטב מהגשם היורד? הר"ן הסביר שגם אחרי החורבן, "היו מתאספים בכל הסביבות ברגל לירושלים... ומפני עולים הללו ראוי שנאחר השאלה".

מה הדין במקומות שבהם זקוקים לגשמים בתאריכים אחרים, ולא מז' במרחשוון עד פסח? הרמב"ם בפירוש המשניות כתב: "וכל זה בארץ ישראל ובארצות הדומות לה... אבל בשאר ארצות - השאלה בזמן שהמטר טוב והגון באותו המקום". בדומה לכך, הרא"ש בתשובותיו העיד שניסה להנהיג שישאלו גשמים בכל מקום בזמן הראוי להם, אך לא עלה בידו. להלכה, השולחן-ערוך (או"ח קי"ז, ב) פסק: "יחידים הצריכים למטר בימות החמה - אין שואלין אותו בברכת השנים, אלא בשומע תפלה, ואפילו עיר גדולה כנינוה, או ארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה או אשכנז בכללה - כיחידים דמו, בשומע תפלה" (וראה בספר "המועדים בהלכה" לרש"י זוין, "השאלה").

יש לשים לב לכך שההבחנה בין הזמנים והמקומות נוהגת רק לגבי שאילת הגשמים. לגבי הזכרת הגשמים (בברכת "מחיה המתים") - דין אחד לכל הקהילות שחיים בהן יהודים: מתחילים להזכיר בשמיני עצרת ופוסקים מלהזכיר בפסח, על פי הזמנים שארץ ישראל צריכה בהם לגשם. מסתבר, שגם אם מבקשים מהקב"ה גשמים בכל מקום בזמן שצריכים להם - הזכרת גבורותיו של הקב"ה אינה משתנה לפי הצרכים הספציפיים של כל מקום. הקב"ה משתבח בכך שהוא "משיב הרוח ומוריד הגשם" במקום אחד בלבד: בארץ אשר הוא דורש אותה ויבולה תלוי בגשמים שהוא מביא עליה, הארץ אשר תמיד עיני ה' מצויות בה מראשית השנה ועד אחריתה - בארץ ישראל.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)