ההשגחה האלוקית

  • הרב יהודה עמיטל

לפרשת וארא / הרב יהודה עמיטל

"וידבר א-לוהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די ושמי ה' לא נודעתי להם... וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל... והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי... והבאתי אתכם אל הארץ...".

"וידבר ה' אל משה לאמר... דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו".

רש"י ביאר בעקבות המדרש: "וידבר א-לוהים אל משה - דיבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר 'למה הרעותה לעם הזה'". חז"ל עמדו על נימת הנזיפה בדברי ה' למשה והעירו שהזכרת האבות היא בבחינת "חבל על דאבדין" שכן הם לא הרהרו אחר מידותיו של הקב"ה. לכאורה אין בפסוק תשובה עניינית לשאלת משה, ולאחר העמדת משה במקומו מצווה ה': "בא דבר אל פרעה...וישלח את בני ישראל מארצו".

אך לאמתו של דבר לא כך הם פני הדברים. אם נדייק נראה כי לא שתיים טען משה באמרו "למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני", אלא תמיהה אחת היא זו. משה פונה אל הקב"ה וזועק: הלוא ביכולתך להושיע ברב או במעט. מדוע אם כן נדרשת שליחות דיפלומטית על מנת להוציא את ישראל ממצרים? "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה" - האם לא חבל על הזמן המתבזבז במגעים מתרפסים בין נציגו של הא-ל לבין שליט האימפריה המצרית, זמן שבו ממשיכים בני ישראל לסבול תחת עול השעבוד, ונאקתם בוקעת שחקים? משה מבקש גאולה מידית, ישירה, שלא מתוך הסכמתו של פרעה.

על תמיהה זו משיב הקב"ה: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי". "חבל על דאבדין" - האבות לא הקשו כשהתגלו סתירות תהומיות בין הבטחותיי להם לבין המציאות. אברהם ויעקב נאלצו לרדת מארצם המובטחת, כל חיי יצחק היו מריבות עם הרועים, ואף על פי כן לא הרהרו אחר מידותיי. "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם" - המהלך הא-לוהי אינו רוצה ביציאת מצרים שאין דעת האומות נוחה הימנה. מהלך היסטורי זה צריך להתבצע עפ"י הרצון הא-לוהי דווקא מתוך הסכמה והתערבות פעילה של אומות העולם בו.

פרעה מתבקש, כמייצג האימפריה המצרית, "שלח את עמי". דרישה זו אינה כתרגומם של אומות העולם "let my people go", 'הנח לעמי לצאת'; פרעה נדרש כאן להתערב ולהוציא את ישראל ממצרים באופן פעיל. לכן פונה ה' אל משה במילים "והוצאתי, והצלתי וכו', אך מימושן של לשונות הגאולה נעשה באמצעות "דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו".

איננו מבינים את הנהגתו של הקב"ה, אך יש לעתים שהוא חושף בפנינו את רצונו בדרכים שונות. יציאת מצרים היא מודל לאירוע הפוקד את עם ישראל, אך הדיו והשפעתו מוקרנים על אומות העולם. לכן אין מספיקה יציאה נסית, והקב"ה שולח את משה לבקש מאת פרעה "שלח את עמי ויעבדוני".