דילוג לתוכן העיקרי

ראש השנה | דף יג | הבאת שליש

במשנה במסכת מעשרות (א, ג) נאמר שהשלב הקובע את מעמד התבואה והזיתים לעניין מעשרות הוא "משיביאו שליש", כלומר אם הביאו שליש לפני ראש השנה הם משוייכים לשנה הקודמת, ואם הביאו שליש אחרי ראש השנה הם נחשבים כגידולי השנה הבאה. הגמרא בדף יב ע"ב הציעה מקור לקביעה זו:

"מנא הני מילי? אמר רב אסי אמר רבי יוחנן, ומטו בה משמיה דרבי יוסי הגלילי: אמר קרא 'מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות' – שנת השמטה מאי עבידתיה בחג הסוכות? שמינית היא! אלא לומר לך: כל תבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ראש השנה – אתה נוהג בו מנהג שביעית בשמינית".

בהמשך דוחה הגמרא מקור זה והציעה מקור אחר:

"אלא מנלן? כדתניא, רבי יונתן בן יוסף אומר: 'ועשת את התבואה לשלש השנים' – אל תקרי לשלֹש אלא לשליש".

שיעור זה של הבאת שליש שונה מן השיעור שנאמר בגידולים אחרים: באילנות הולכים אחר החנטה, שהיא שלב מוקדם הרבה יותר (נשירת הפרח והתחלת צמיחת הפרי), ואילו בירקות הולכים אחר לקיטה. על שאלת היחס שבין האילנות לתבואה עמד הריטב"א (יב ע"ב):

"ואם תאמר: מפני מה הלכו באילנות לכל דיניהן בתר חנטה חוץ מעונת המעשרות, והלכו בתבואה אחר שליש לכל דבריה? ואומר מורי הרב נר"ו שהאילן, שכבר הוא גדול וניטע ושרשו בארץ, גזעו שותה ומִתְרַוֵּה בכל גשמי שנה, ומשהגיע לחנטה כבר קבל כל יניקתו הצריכה להביא הפרי לכלל שלימות, ומעצמו הוא ממשיך יניקתו וגומר פריו מכאן ואילך... אבל תבואה עד שלא הביאה שליש אין חשוב שיהא לה שום שלימות ואפילו בכח, כי אין לה גוף עיקרי ניטע בארץ לקבל [ב]עצמו יניקה ושרף מעתה לגמור בהם פרי שלה מכאן ולהבא".

הריטב"א מסביר שמעמד הפרי נקבע לפי הגשמים הנדרשים לגידולו. פירות האילן גדלים בעקבות הגשמים שספג האילן עד שלב החנטה, ואילו התבואה גדלה בעקבות הגשמים שקיבלה עד שלב הבאת שליש. ההבדל נעוץ במבנה העץ, שגופו הגדול מאפשר לו לאחסן את מי הגשמים בכמות גדולה יותר מזו של התבואה. דברים אלו הולמים גם את דברי הגמרא להלן (יד ע"א) בעניין ירק, שמעמדו נקבע על פי שעת לקיטתו משום שהוא זקוק לגשמים חדשים כל הזמן, עד שלב הלקיטה.

אך אפשר להבין את דין הבאת שליש באופן אחר. רש"י (יג ע"א ד"ה ועשת) והתוספות (יג ע"ב ד"ה אל) פירשו שלפי דרשת הגמרא, הפסוק "ועָשָׂת את התבואה לשלוש השנים" קובע שכאשר התבואה מגיעה לשליש גידולה היא נחשבת כעשויה. לשיטתם, הגורם הקובע איננו השפעת הגשמים של שנת השמיטה, אלא השאלה אם במהלך שנת השמיטה הגיעה התבואה לשלב שבו היא נחשבת כ"עשויה" (ייתכן שמחלוקת זו עומדת ביסוד מחלוקתם של רש"י והתוספות עם הריטב"א בעניין הבאת שליש בזיתים וענבים, ואכמ"ל).

ייתכן שמחלוקת הראשונים תלויה בשני המקורות שהביאה הגמרא. המקור האחרון, שנשאר למסקנה, הוא מ"ועשת את התבואה לשלוש השנים", היינו שתבואה שהביאה שליש בשנה השישית נחשבת כעשויה כבר מאותה שעה. לעומת זאת, המקור הראשון, "במועד שנת השמיטה", אינו משייך את התבואה לשנה הקודמת, אלא מאריך את הזמן המוגדר כ"שנת שמיטה", כלומר כל הזמן שבו גשמי השמיטה משפיעים נחשב כהמשך של שנת השמיטה, ומשמע כדברי הריטב"א.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)