האם יש משמעות לקריאת סיפור בהקשרו?

בשיעור הפתיחה כתבתי שנעסוק בסיפורים תלמודיים ובקריאתם לנוכח ההקשר הרחב שלהם בגמרא. בשיעור הזה ארצה לעצור רגע ולהציב את השאלה – האמנם יש השפעה להקשר של הסיפור על קריאת הסיפור? האם ההקשר גם משפיע על תוכן הסיפור, כגון על הפרטים בעלילה? מסתבר שלא כל מי שעסק באגדות בתלמודים חשב כך.

להלן אני מעוניין להביא שתי דעות שונות של חוקרים שעסקו במאה העשרים באגדות חז"ל, ולהדגים את דעותיהם הקוטביות בעניין זה בנוגע לסיפור אחד ששניהם עסקו בו.

הסיפור שנעסוק בו הוא הסיפור על ר' יוסי הגלילי ואשתו. להלן הסיפור, כפי שהוא מופיע בתלמוד הירושלמי, מלווה בתרגום לעברית:

איתתיה דרבי יוסי הגלילי הוות מעיקה ליה סגין. סליק רבי לעזר בן עזריה לגביה, א"ל ר' שיבקה דלית היא דאיקרך. א"ל פורנה רב עלי. א"ל אנא יהיב לך פורנה ושבקה. יהב ליה פרנה ושבקה. אזלת ונסיבה לטסורא דקרתא. איתנחת מן ניכסוי ואיתעביד כסגיא נהורא והוות מחזרא ליה על כל קרתא ומדברא ליה. חד זמן חזרתיה על כל קרתא ולא איתתיהב ליה כלום. אמר לה לית הכא שכונה חורין? אמרה ליה אית הכא שכונה דמשבקי ולית בחיילי. עייל לה לתמן שרי חביט לה. עבר רבי יוסי הגלילי ושמע קלון מתבזיי בשוקא, נסבון ויהבון בגו חד ביתא מן דידיה, והוה מסיק לון מזונין כל יומין דהוון בחיין, על שם "ומבשרך לא תתעלם" זו גרושתו. אפילו כן אציתון קלוי בליליא ושמעין קלה אמרה לא הוה טב דייה צערה לבר מן גופה ולא לגו גופה.  (ירושלמי כתובות פי"א ה"ב, לד ע"ב).

[תרגום: אשתו של ר' יוסי הגלילי הייתה מצערת אותו הרבה. עלה אליו ר' אלעזר בן עזריה. אמר לו: גרשה, שאין היא לכבודך. אמר לו: כתובתה רבה עלי. אמר לו: אני אתן לך כתובתה וגרשה. נתן לו (ר' אלעזר) את דמי הכתובה, וגרשה. הלכה ונישאה לשומר העיר. ירד מנכסיו והתעוור, והייתה מחזרת איתו (על הפתחים) בכל העיר ומובילה אותו. פעם אחת חזרו על כל העיר ולא נתנו לו כלום. אמר לה: אין כאן שכונה אחרת (=נוספת)? אמרה לו: יש כאן שכונה שנותרה ואין בכוחי (ללכת לשם). הביא אותה לשם, החל לחבוט בה. עבר ר' יוסי הגלילי ושמע קולם מתבזים בשוק. לקח אותם ונתנם בבית אחד משלו, והיה מעלה להם מזונות כל ימי חייהם, על שם: "ומבשרך לא תתעלם" – זו גרושתו. אפילו כך – צותתו לקולה בלילות ושמעו את קולה אומר לא די היה לה הצער שמחוץ לגוף, ולא שבתוך הגוף (מחוץ לגוף – הצער של העוני והחיים עם השומר, בתוך הגוף – הבושה שר' יוסי מפרנס אותם.]

הסיפור, באופן פשוט, עוסק בגורלה של אשתו של ר' יוסי הגלילי. אומנם, אנו מתוודעים בסיפור גם לצדקותו של ר' יוסי, שגומל חסדים עם גרושתו למרות יחסה המבזה כלפיו כשהייתה אשתו. יחד עם זאת, הסיפור פותח באישה ומסיים בה, והיא העיקר. המסר של הסיפור נראה פשוט – מסר של גמול. התנהגותה של האישה קבעה את גורלה. היא התייחסה בזלזול לר' יוסי, אישהּ הראשון והטוב, וביזתה אותו (נראה בהמשך, בגרסה אחרת של הסיפור, כיצד). גורלה היה, אפוא, להינשא לאיש הרבה פחות טוב, הן מבחינת מצבו הכלכלי והן מבחינת התנהגותו כלפיה. לבסוף, אנו שומעים שהיא גם מתבזה, וזה גמול פשוט על יחסה לר' יוסי בתחילת הסיפור. אומנם, ר' יוסי הגלילי מצדו עושה מעל ומעבר למצופה: מכניס אותה ואת בעלה השני לבית ששייך לו ומפרנס אותה, כך שהוא פותר את בעיותיה הכלכליות. ברם, זה אינו מונע ממנה לקבל את עונשה על התנהגותה הקשה כלפיו, משום שדבר זה כשלעצמו גורם לה בושה. הסוף הזה של הסיפור מאפשר, אפוא, לר' יוסי להיות רחמן ומטיב מבלי שזה יפגע בגמול כלפי האישה הרעה.

נעיין כעת בהקשר שבו מובא הסיפור בתלמוד הירושלמי. המשנה (כתובות יא, ב-ד) דנה באלמנה או גרושה שרוצה למכור את נכסי בעלה כדי לגבות כתובה או מזונות. במשנה ד מופיעה דעת חכמים שאלמנה מוכרת שלא בבית דין, אבל גרושה מוכרת בבית דין בלבד:

וחכמים אומרי': מוכרת היא אפי' ארבעה או חמשה פעמי' ומוכרת למזונותיה שלא בבית דין... וגרושה לא תמכור אלא בבית דין

המפרשים (ראו למשל ר"ע מברטנורא) מסבירים את ההבדל בין אלמנה וגרושה על פי הגמרא. ההערכה לגבי אלמנה היא שבעלה לא היה רוצה שתצטרך להתבזות בבית דין כדי להתפרנס, ולכן קבעו שיכולה למכור מבלי להגיע לבית הדין; ואילו לגבי גרושה מעריכים שלא אכפת לאדם שגרושתו תתבזה.

ברם, בירושלמי מובאת לגבי גרושה גם דעה אחרת:

רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן רבי הילא בשם רבי לעזר כשם שאדם חס על כבוד אלמנתו כך חס על כבוד גרושתו. דאמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר "מבשרך לא תתעלם" זו גרושתו.

מיד לאחר דברי ר' יעקב בר אחא  מובא הסיפור על ר' יוסי הגלילי ואשתו. כעת, עולה השאלה מה טיב היחס בין הסיפור להקשרו, והאם קריאתו בהקשרו משפיעה על הסיפור.

פרופ' יונה פרנקל ז"ל, מגדולי חוקרי האגדה של המאה העשרים, דן בשאלה זו וקבע נחרצות: הזיקה בין הסיפור להקשרו כאן היא אסוציאטיבית-טכנית בלבד. מכיוון שהובאה דרשתו של ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר, "ומבשרך לא תתעלם – זו גרושתו", הובא גם הסיפור של ר' יוסי הגלילי, שגם בו מופיעה דרשה זו. לדברי פרנקל: "הוא הובא כאן בתלמוד ללא קשר להלכות שבמשנה (שהרי המשנה עוסקת במקרים שהבעל איננו כדי לתת כתובה), אלא בעקבות הפסוק מישעיה. זהו קשר אסוציאטיבי-טכני. עורכי התלמוד של המסכת בודאי שאלו את עצמם אם כדאי להביא קטע אגדה זה, והחלטתם החיובית, על אף המלאכותיות שבעריכה, מעידה עד כמה קטע אגדה כזה היה חשוב להם. זאת התופעה הטיפוסית של מקום האגדה בתלמודים".[1]

זוהי, אפוא, דעתו של פרנקל, והוא מבטא אותה גם במקומות אחרים, לגבי אגדות אחרות.

ברם, חוקרת אגדה אחרת, פרופ' עפרה מאיר ז"ל, נחלקה עליו. במאמר שעוסק בהקשר של סיפורי אגדה[2] גם היא עוסקת בסיפור על ר' יוסי הגלילי, ומסקנותיה שונות לגמרי. בעיניה, כפי שנפרט מיד, הזיקה של הסיפור להקשרו היא הרבה יותר מטכנית.

אכן, כשמתבוננים בסוגיה, רואים שהאמוראים מביעים עמדה עקרונית – שאדם חס על כבוד גרושתו, למרות היחסים העכורים ביניהם בדרך כלל, ולכן ניתן להעריך שלא היה רוצה שהיא תתבזה, למשל על ידי הצורך לעמוד בבית הדין כשהיא מנסה לדאוג לפרנסתה. הסיפור, בהקשר זה, אינו רק אסוציאציה, הוא מחזק מאד את דברי האמוראים האלה ועמדתם העקרונית.

ברם, עפרה מאיר טוענת יותר מכך. לטענתה, קריאת הסיפור בהקשר המסוים הזה של סוגיית הירושלמי מְשנה את מוקד הסיפור. כשקראנו את הסיפור בפני עצמו, הדגש בו היה על גמולה של האישה בעקבות התנהגותה. כך גם פירש את הסיפור יונה פרנקל. אך כשקוראים את הסיפור בהקשר הסוגיה, המוקד משתנה: אנו עוסקים כעת בדאגתו של אדם לגרושתו גם לאחר הגירושין, ותשומת ליבו של הקורא את הסיפור נתונה לעניין הזה. ר' יוסי הגלילי אכן ממלא את הציפיה הזו מעל ומעבר למצופה. הוא מפגין רגישות מאד גדולה כלפי גרושתו, על אף יחסה המחפיר כלפיו. הוא אפילו תומך בה כלכלית. זו הופכת להיות הנקודה הבולטת בסיפור, כשקוראים אותו בהקשרו בירושלמי.

על מנת להמחיש את הנקודה הזו, לוקחת אותנו עפרה מאיר להתבונן באותו סיפור כשהוא מופיע בהקשרים אחרים. ההקשר הראשון הוא במדרש בראשית רבה, שם מופיע הסיפור בדרשה על הפסוק שמדבר על בריאת האישה – "אעשה לו עזר כנגדו":

"אעשה לו עזר כנגדו" – אם זכה – "עזר", ואם לאו – "כנגדו". אמר ר' יהושע בר נחמ': אם זכה – כאשתו שלחנניה בן חכינאי, ואם לאו – כאשתו שלר' יוסי הגלילי.

ר' יוסי הגלילי הוה ליה איתה בישא, והוות ברתה דאחתיה, והוות מבזה עליו, אמ' ליה תלמידוי: ר' שבק הדה אסתה מינך דלית היא עבדה ליקרך, אמר להון פרנה רב עליי ולית בי משבק לה.

חד זמן הוו יתבין פשטין הוא ור' אלעזר בן עזריה מן דחסלון אמר ליה משגח ר' ואנן סלקין לביתיה, אמר ליה אין, מן דסלקין אמכת לאפה ונפקת לה, צפה בההיא קדרה על תפייה אמר לה אית בהדא קידרא כלום, אמ' ליה אית בה פרפרין, אזל גליתה ואשכח בגווה פרגיין, ידע ר' אלעזר בן עזריה מה הוא שמע, יתבון להדא אכלין אמר ליה ר' לא אמרת פרפרין והא אשכחינן בגווה פרגיין, אמר ליה מעשה נסים הוא, מן דחסלון (מן אכלון) אמר לו ר' שבק הדא אסתה מינך דלית היא עבדה ליקרך, אמר ליה ר' פרנה רב עליי ולית בי משבק לה, אמר ליה אנן פסין פרנה לישבקה מינך, עבדון ליה כן פסון ליה פרנה ושבקותה מיניה ואסבון יתיה לאיתה אוחרי טבא מינה, גרמון חוביה דההיא אינתתה ואזלת ואינסבת לסנטרה דקרתה, לבתר יומין אתון ייסורין עלוי והוות חגלה נגידה ליה בכל קרתה והוות אזלת בכל שכוניה, וכד הוות מטייה שכונתיה דר' יוסי הגלילי הוות חזרה לאחריה, מן מה דהוה ההוא גוברא חכם קרתה אמר לה למה לית את מיובלה לן לשכונתיה דר' יוסי הגלילי דאנה שמיע ההוא עביד מצווה, אמ' ליה משבקתיה אנא ולית בי חמייה סבר אפוי, חד זמן אתון קריין בשכנותיה דר' יוסי הגלילי, שרי חבט עלה והוות קלהון מתבזיין בכל קרתה, אדיק ר' יוסי הגלילי וחמאתון מתבזיין בגו שקקיה, נסאתון ויהב יתהון בחד ביתא מן דידיה והווה מפרנס יתהון כל ימי חייהון על שום "ומבשרך לא תתעלם".                                            (בראשית רבה פרשה יז).

[תרגום: ר' יוסי הגלילי הייתה לו אישה רעה, והייתה בת אחותו, והייתה מבזה אותו. אמרו לו תלמידיו: רבי, גרש את האישה הזו, שאין היא עושה לכבודך. אמר להם: דמי כתובתה רבים עלי ואין אני יכול לגרש אותה. פעם אחת היו יושבים ולומדים, הוא ור' אלעזר בן עזריה. כשסיימו, אמר לו (ר' אלעזר לר' יוסי): ישגיח רבי ונעלה לביתו? אמר לו: כן. כשעלו הנמיכה פניה ויצאה לה. ראה (ר' יוסי) את הקדרה על הכיריים, אמר לה: יש בקדרה זו משהו? אמרה לו: יש בה פרפרת (פירות). הלך וגילה את הקדרה ומצא בה פרגיות. ידע ר' אלעזר בן עזריה מה שהוא שמע. ישבו לאכול, אמר לו (ראב"ע): רבי, לא אמרת פרפרין, והרי מצאנו בה פרגיות! אמר לו: מעשה ניסים הוא. כשסיימו, אמר לו: רבי, גרש את האישה הזו, שאין היא עושה לכבודך. אמר לה: דמי כתובתה רבים עלי, ואין אני יכול לגרש אותה. אמר לו: אנחנו ניתן דמי כתובתה כדי לגרשה ממך. עשו לו כן, נתנו לו דמי כתובתה וגרשוה ממנו, והשיאו אותו לאישה אחרת טובה ממנה. גרמו חובותיה של אותה אישה והלכה ונישאה לשומר העיר. לאחר ימים באו ייסורים עליו והייתה סובבת ומוליכה אותו בכל העיר, והייתה הולכת בכל השכונות, וכשהייתה מגיעה לשכונתו של ר' יוסי הגלילי הייתה חוזרת לאחוריה. בגלל שבעלה הכיר את העיר אמר לה למה אין את מובילה אותנו לשכונתו של ר' יוסי הגלילי, ששמעתי שהוא עושה מצוות. אמרה לו: גרושתו אני, ואין בי (כח) לראות סבר פניו. פעם אחת באו וקראו (על הפתחים) בשכונתו של ר' יוסי הגלילי, התחיל לחבוט בה ועלה קולם מתבזים בכל העיר. הציץ ר' יוסי הגלילי וראה אותם מתבזים בשוק, לקחם, ושם אותם בבית אחד משלו, והיה מפרנס אותם כל ימי חייהם, על שום  "ומבשרך לא תתעלם".]

בסיפור, כפי שהוא מופיע בבראשית רבה, ניתן להצביע על כמה תופעות.

ראשית, ההקשר שונה מאד מזה שבירושלמי. הדרשה בבראשית רבה אומרת אמירה נועזת מאד. היא דורשת את הפסוק 'אעשה לו עזר כנגדו' בבריאת האדם. ישנו לכאורה ניגוד בין שתי המילים – 'עזר' ו'כנגדו'. הדרשן רואה את צירוף המלים ההפוכות האלה כמכוון לפיצול בין שתי דרכים או שני מצבים. ישנם מצבים שבני זוג הם עזר זה לזו. וישנם מצבים שבני הזוג מתנכרים ואף פוגעים זה בזו – 'כנגדו'. במה זה תלוי? ניתן היה לחשוב שזה אמור להיות תלוי במעשיו של אדם. לכאורה, ניתן לקרוא כך את הדרשה – 'זכה – עזר': אם יש לאדם זכויות, הוא יזכה בחיי נישואין טובים, באישה שתהיה לו עזר; ואם לא, היא תהיה נגדו, וחיי הנישואין שלו יהיה אומללים. ברם, הדרשן רוצה להגיד משהו אחר, ואת זה הוא עושה באמצעות הסיפור. הסיפור מראה בדיוק את ההיפך – שאיכות הזוגיות היא לאו דווקא תוצאה של זכויותיו של אדם, שכן אדם בעל זכויות רבות כר' יוסי הגלילי, שאף התנהג כלפי אשתו במלוא הרגישות, 'זכה' לאשה רעה – אב-טיפוס של 'כנגדו'.

אכן, כפי שמאיר מצביעה, הרעיון הזה בולט בסיפור שבמדרש אף יותר מבזה שירושלמי. ישנם כל מיני הבדלים קטנים בין הסיפורים, והם אינם נראים מאד משמעותיים. ברם, הבדל אחד בולט שתופס את תשומת לב הקורא הוא הקדרה עם הפרפרין-פרגיין, שמופיעה רק במדרש. יונה פרנקל עומד (במקום אחר) על משחק המילים שקיים בין שתי המילים האלה, ונראה שמשחק המילים הזה מבליט חלק זה של הסיפור בעיני הקורא.

הסצנה הקצרה הזו במטבח של אשת ר' יוסי הגלילי מעצימה מאד את הפער בין בני הזוג. אשתו של ר' יוסי, לא די שהיא מצערת אותו, היא גם קמצנית, ואינה רוצה 'לבזבז' עליו ועל אורחו הנכבד את הפרגיות שיש לה בסיר, ולכן היא משקרת ואומרת שמדובר בפירות, כך שהם לא יבקשו לאכול אותן. ר' יוסי מודע היטב למה שקורה, והוא כבר מכיר את התנהגותה של אשתו. למרות זאת, הוא מנסה להגן על כבודה, וכשר' אלעזר בן עזריה שואל על הפער בין דבריה לבין תוכנו האמיתי של הסיר הוא תולה את זה במעשה ניסים.

ממילא, ר' יוסי הגלילי אינו רק בעל זכויות רבות. הוא גם רגיש כלפי כבודה של אשתו כשהם נשואים, ועושה הכול כדי שהזוגיות תהיה טובה, אך למרות זאת הזוגיות שלו גרועה מאוד. המסר שניתן להבין מכך הוא כי אין תלות בין מעשיו של אדם, וגם בין ניסיונותיו להיטיב את הזוגיות שלו, לבין טיב הזוגיות שלו. הכול בידי שמים. יש מי שזוכה ויש מי שאינו זוכה, אך השיקולים להבדל ביניהם אינם ברורים כלל, ובוודאי אינם פשוטים כמו התנהגותו של האדם.

אם כן, הבאת הסיפור משפיעה מאד על הבנת המדרש. אם ניתן היה להבין את כוונת הדרשן בכמה אופנים, הרי שהבאת הסיפור מכריעה לכיוון אחד – 'זכה' שהדרשן מדבר עליו אינו נוגע לזכויותיו של אדם בעקבות מעשיו, אלא למה שמעניקים לו מן השמים, מבלי שנוכל להבין את היחס בין 'זכייתו' למעשיו. לפי המדרש, אין לאדם שליטה על איכות נישואיו, אלא הכול בידי שמים.

גם הסיפור מושפע מהקשרו במדרש. ראשית, התוספת של הסצנה במטבח מעצימה, כאמור, את התנהגותו הטובה של ר' יוסי, ומחדדת ממילא את המסר – אין קשר בין מעשי האדם לזוגיות שלו. ייתכן שחלק זה בסיפור נוסף דווקא משום כך במדרש, לעומת הירושלמי. ברם, גם בלי זה, עפרה מאיר מאירה את עינינו לכך שעצם קריאת הסיפור בהקשר של המדרש משנה את המוקד שלו לעומת קריאתו בירושלמי. כאן, במדרש, הקורא ממוקד בנושא של הזוגיות של האדם – מתי אדם זוכה ל'עזר' ומתי ל'כנגדו'. הזוגיות הופכת להיות המוקד בסיפור עבור הקורא, את זה הוא יחפש ולזה הוא ישים לב בקריאתו את הסיפור.

לבסוף, ישנו הקשר שלישי לסיפור במדרש ויקרא רבה. במדרש זה באה לפני הסיפור הדרשה הבאה:

"כי תראה ערום וכיסיתו... ומבשרך לא תתעלם", בר קפרא אמ' הוי רואה בשרו כבשרך, דתני בר קפרא אין לך אדם שאינו בא למידה הזאת, אם לא בא הוא בא בנו, אם לא בנו בן בנו. ד"א "ומבשרך לא תתעלם", ר' יעקב בר אחא מש' ר' לעזר זו גרושתו. (ויקרא רבה פרשה לד).

לכאורה, ניתן לומר שההקשר כאן דומה לזה שבירושלמי, מפני שהסיפור בא מיד אחרי המימרא – "ומבשרך לא תתעלם... זו גרושתו". אכן, ניתן לקרוא כך, ולפי קריאה זו המוקד בסיפור יהיה כמו בירושלמי. ברם, עפרה מאיר מציעה להתבונן בכל הדרשה, גם בדעה הראשונה. דרשה זו מבוססת על חלקו הראשון של הפסוק – "כי תראה ערום וכיסיתו... ומבשרך לא תתעלם". על המילים הראשונות בפסוק דורש בר קפרא דרשה שמנסה לחזק את הציווי לעזור לנזקק: מי שרואה ערום – יכסהו. התנא מדגיש שהעולם הוא גלגל חוזר. היום מישהו אחד נזקק וערום, ואתה רואהו ברחוב מתוך שפע, אך מחר הדברים עלולים להתהפך. לדעת עפרה מאיר, המסר העולה מהדרשה הוא עצם העובדה שהגלגל בעולם כל הזמן מתהפך, ואין לצפות את העתיד, אפשר שמי שטוב לו כעת מצבו יידרדר ולהיפך. לדעתי, ניתן לומר יותר מכך – הדרשן מנסה לחזק את המוטיבציה של אדם לסייע לזולתו, כדי לבנות עולם של נתינה וחסד, שגם הוא עשוי ליהנות ממנו אם ייקלע למצוקה.

אם מתבוננים בסיפור מתוך הקשר זה, מתבלט מוקד אחר בסיפור. מחד גיסא, האישה והתנהגותה; מאידך גיסא, ר' יוסי. האישה אינה מתנהגת בנדיבות בזמן שעוד יש לה יכולת להיות נדיבה, ודבר זה טופח על פניה כשהיא נאלצת אחר כך להסתובב ברחובות, תלויה בחסדים של אחרים. ייתכן שבראשה יחלפו מחשבות, בייחוד כשיש כאלה שלא מסייעים לה, שהיא עצמה בהתנהגותה תרמה לבנייה של עולם מנוכר ובלתי נדיב. גם גורלו של ר' יוסי מתהפך, אבל דווקא לטובה. התנהגותו בתחילת הסיפור הייתה נדיבה, וניתן לראותה כתורמת לטוב של העולם, שהוא נהנה ממנו פעמיים – ראשית, כשאחרים, שהוא נהג איתם בנדיבות, מסייעים לו כלכלית לגייס את הכסף כדי שיוכל לגרש את אשתו הרעה; ושנית, הוא גומל חסד כלכלי גדול עם גרושתו, ואפשר שהזיכרון מהזמן שבו הוא עצמו היה במצוקה אף מגביר את המוטיבציה שלו לסייע. זהו, אפוא, מוקד רביעי בסיפור – לא בגמול של האישה על התנהגותה הרעה, לא בהתנהגותו של ר' יוסי דווקא כלפי גרושתו-בשרו, ולא בחוסר האונים של האדם מול גורל הזוגיות שלו – אלא בצורך של אדם להיות נדיב כלפי הזולת, ובהשפעת הבנת הגלגל המתהפך בעולם על נדיבות זו.