דילוג לתוכן העיקרי

האדם ביחס לעולמות ולמלאכים

בעיון הקודם עסקנו בהשלכות של פרשנות המושג צלם אלוקים של ר' חיים. לפי הפירוש שלו, למעשי האדם, דיבורו ומחשבותיו ערך רב משום שבעקבותיהם נעשית בניית עולמות ושכלולם. מעצם כך, מוטלת אחריות רבה על היהודי הדתי בשל ההשפעה הגדולה שנובעת מכל פרט ופרט ממעשיו, דיבורו ומחשבותיו.

בפרק ד מרבה ר' חיים לתאר את ההשפעה ההרסנית שיכולה להיות בעקבות חטאים של בני אדם בין במעשה בין בדיבור ובין במחשבה. ר' חיים מתאר את חורבן בית המקדש כמציאות אשר יסודה הוא במעשיהם של עם ישראל בעוד שטיטוס ונבוכדנאצר היו למעשה רק ההרס של המבנה החיצוני – עם ישראל היה בבחינת המכה בפטיש וסיבת ההרס הפנימי של קדושת המקדש.

כך גם הרהור עבירה נמשל כהכנסת זונה אל קודש הקודשים כפי שנמשלת נשמתו של האדם. להבנתו מטרת תיאור המשכן וכליו היא מודל שכמוהו בנוי האדם לרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו וכדרך שיש לנהוג בקדושה במשכן בכל חלקיו ה"ה באיברי האדם וכל קלקול באחד מאיבריו הרי הוא כקלקול של קדושת המשכן שבאדם וממילא המקדש שבירושלים ובמרום.

ר' חיים מבאר בפ"ו כיצד זה ייתכן שבכוח האדם הישראלי להשפיע באופן כה קריטי על המציאות על אף שהוא נברא רק בתום הבריאה. הוא מתאר את סדר השתלשלות הבריאה אשר לפיו מקור נשמתו של האדם הוא גבוה יותר מכל העולמות אלא שהיא משתלשלת עד לגוף האדם הנמוך שנברא ביום השישי. יתר על כן, האדם כלול מכל העולמות והכוחות כולם כאמור לעיל ולא מכוון רק כנגד כוח פרטי. נמצא, שכיון שנשמתו של האדם מקורה עליון כל כך יש בכוחה להשפיע על כל המציאות כולה כך שכל כוח פרטי שבו מסודר כנגד עולם וכוח אחר. בכוחו של האדם לתקן ולשכלל את אותו עולם או כוח או לחילופין למעט את אורו או אפילו לקלקלו ולהחריבו ח"ו.

תפיסה זו לפיה נשמת האדם עליונה מכל העולמות וכוללת את כולם מתקשרת למחלוקת הקיימת בין ראשוני ימי הביניים בשאלה האם האדם מישראל גדול מהמלאך או שהמלאך גדול ממנו. ר' חיים כותב בפ"י כי אין תשובה מוחלטת לשאלה זו אלא ישנן בחינות שונות בעניין זה. מחד הוא כותב:

כי מלאך גדול מהאדם: הן בעצם מהותו, הן בגודל קדושתו ונפלאות השגתו. אין ערך ודמיון ביניהם כלל.

אולם, מאידך הוא מתאר את גדולת האדם:

בדבר א' יתרון גדול לאדם מהמלאכים והוא העלאת והתקשרות העולמות והכחות והאורות א' בחבירו אשר זה אין בכח כלל לשום מלאך.

הוא תולה זאת בהבחנה האמורה לעיל כי המלאך הוא בעצם כוח פרטי אחד שאין בו התכללות של העולמות, בניגוד לאדם משיראל, ולכן אין באפשרותו להעלות ולקשר כל עולם לעולם שמעליו. בבחינה מסויימת המלאכים תלויים במעשיהם של עם ישראל ואינם יכולים להקדיש את שמו של ה' בלא שעם ישראל יקדישוהו קודם לכן.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)