הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ... לְכַהֲנוֹ לִי

  • הרב אמנון בזק

לאורך כל הדורות התקשו לומדי הפרשה להבין מדוע התחייבו נדב ואביהוא מיתה רק בגלל הקרבת אש זרה לפני ה', ולכן הוסיפו על הכתוב הצעות שונות לחטא מעבר למעשה זה (כגון שהיו שתויי יין, שהורו הלכה בפני רבם ועוד). מן הפסוקים נראה, שגם אהרן בעצמו התקשה בתחילה להשלים עם מותם של בניו, ולכן משה הזכיר לו: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד", ורק אז: "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן". לאור זאת יש לשאול, באלו נסיבות אמר ה' את הדברים שציטט משה, שלא נזכרו קודם לכן בתורה, ומדוע דווקא דברים אלו מביאים לקבלת הדין מצדו של אהרן?

נראה, שדברי ה' נאמרו במקורם כמענה לטענה אפשרית של העם כנגד המעמד הייחודי של הכוהנים, שהפכו להיות 'קרובים' לה' בשבעת ימי המילואים ("הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ... לְכַהֲנוֹ לִי, אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר"), כפי שלימים עתידים באמת לעשות קורח ועדתו. משום כך, הקב"ה הבהיר שמעמד הכוהנים איננו שררה, העלולה להשחית את נושאיה, אלא הוא מטיל אחריות כבדה עליהם, וברגע שיסטו מן המחויבות שלהם לדבר ה', הם ייפגעו. דרישה מוסרית זו תקדש את שמו של הקב"ה בעיני כל העם, שכן היא תלמד על רמת המחויבות הגבוהה של נושאי משרות בכירות בהנהגה הרוחנית של העם. בדרך זו מנחם אפוא משה את אהרן אחיו: ייתכן שבאמת נדב ואביהוא לא היו חייבים מיתה על הקרבת אש זרה, אולם דווקא המעמד הגבוה שלו זכו חייב אותם להקפיד על חוט השערה. אהרן קיבל דברים אלו בהבנה, ולפיכך – "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן".

שבת שלום ומבורך.