הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'?

  • הרב אמנון בזק

לאחר מותם של נדב ואביהוא מתנהל אחד הדיאלוגים המפתיעים ביותר בתורה: משה קוצף על בני אהרן "מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ?", ואהרן משיב שהדבר לא היה ראוי בנסיבות היום הקשות: "וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה, וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם? הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'?", ואז משה מודה לדבריו: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו". מדוע קצף משה מלכתחילה ומדוע חזר בו?

נראה, שלאחר חטאם של נדב ואביהוא נוצר הצורך לתקן את שורש החטא: בעוד שקודם לכן הודגש שוב ושוב שכל פעולות הכוהנים היו בדיוק "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה", הרי שבני אהרן המציאו דרך משלהם לעבוד בקודש, ומשום כך הביאו: "אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר *לֹא צִוָּה* אֹתָם". משום כך, משה שב ומדגיש לאחר החטא כי יש להמשיך בעבודות היום ולהקפיד לעשות הכול כצו ה', כגון לאכול את המנחה – "בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ... כִּי כֵן צֻוֵּיתִי". לכן, כשראה משה שהכוהנים לא אכלו את החטאת, הוא ראה בכך סוג של חזרה על חטא נדב ואביהוא, ודרש: "אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ *כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי*". אולם, אהרן הסביר למשה שהנסיבות אינן ראויות, ומשה אכן קיבל את דבריו. בכך הדגישה התורה מסר חשוב על הצורך באיזון: הכפיפות המוחלטת למצוות ה' ולדרכי עבודת הקודש, איננה סותרת את הצורך להפעיל חשיבה אנושית באלו תנאים ובאלו דרכים יש ליישם את מצוות ה' בהתאם לצרכי הזמן והמקום.

שבת שלום ומבורך.