"הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם"

  • הרב אמנון בזק

בכל התייחסות לחטאם של משה ואהרן במי מריבה, אני שם לנגד עיני תחילה את דבריו של שד"ל: "משה רבנו חָטָא חֵטא אחד, והמפרשים העמיסו עליו שלושה עשר חטאים ויותר, כי כל אחד מהם בדה מלבו עוון חדש... אשר על כן כל ימי נמנעתי מהעמיק החקירה בדבר הזה, מיראה שמא מתוך חקירותיי יצא לי פירוש חדש, ונמצאתי גם אני מוסיף עוון חדש על משה רבנו".

ואחרי כל זאת, כשאנו באים לבחון מה היה כל כך חמור בפרשת מי מריבה, קשה לקבל על דרך הפשט כמה מן הפירושים הידועים, כגון שהחטא היה בהכאה בסלע במקום בדיבור, או בדיבור בסגנון חריף לבני ישראל, שכן מעשים אלו אינם נראים כתואמים את ההאשמה: "לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", ואת העונש הנגרר בעקבותיה.

אשר על כן, כשבוחנים את הפרשה דומה שהדבר הבעייתי המרכזי שיש בה הוא המשפט "הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה *נוֹצִיא* לָכֶם מָיִם". לאורך כל הדרך, משה ואהרן תמיד הדגישו לבני ישראל שהתלונות שלהם הם בעצם על ה', ומשה ואהרן הם רק שליחים: "לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה' ", "מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת ה' ", "אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה' וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו", ועוד. כך הם היו אמורים לעשות גם כעת, כאשר ה' ציווה אותם "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם". והנה, דווקא כאן, כאשר בני ישראל באים כביכול בטענה דתית ונושאים שם שמים בפיהם: "וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי *ה'*, וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל *ה'* אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה", תגובתם של משה ואהרן משתנה. אין הם מזכירים את שם ה', ויתרה מזאת, הם מתנסחים באופן שממנו ניתן להבין שהם עצמם בעלי הכוח. במילה זו – "נוֹצִיא" – מתמקד אפוא החטא. דווקא אלו שזכו לכך שהקב"ה נתן בידם כוח לחולל ניסים, צריכים להדגיש שוב ושוב שהכול בא להם מאת ה', ורק כך הם יוכלו להקדיש את ה' לעיני בני ישראל.

שבת שלום ומבורך.