מגילה | דף ד | נשים במקרא מגילה

האם אישה יכולה להוציא גברים במקרא מגילה? שאלה זו נשמעת קצת חדשנית, אולם למעיין בדברי הראשונים והאחרונים בסוגיה זו, מצפה הפתעה.

כותב השולחן-ערוך:

"אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא, יצא ידי חובתו - והוא שישמע מפי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך, אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא. ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים.

הגה: ויש אומרים: אם האשה קוראה לעצמה מברכת 'לשמוע מגילה' - שאינה חייבת בקריאה (סי' תרפ"ט, סעיף ב).

השולחן-ערוך כותב כי 'יש אומרים' שהנשים אינן מוציאות את האנשים, אולם הוא לא מפרט האם יש מי שחולק על יש אומרים אלו. בדרך כלל השלחן עוך איננו מתנסח בצורה כזו במקרה ואין מי שחולק, אולם כאן הוא לא כותב כלום! בשיעור זה אנו ננסה לבאר נקודה זו.

אף הן היו באותו הנס

המקור לחיובם של נשים במקרא מגילה הינו בגמרא במסכת מגילה:

"ואמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס" (מגילה ד.).

רבי יהושע בן לוי טוען כי נשים חייבות במקרא מגילה, ומפשט דבריו עולה כי הן חייבות כמו גברים. ואם-כן, לאור הכלל שקבעה לנו המשנה במסכת ראש-השנה (בו עסקנו גם בשיעור הקודם), שכל המחויב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן, יוכלו הנשים להוציא את הגברים ידי חובתם במקרא מגילה. נקודה זו עולה בתוספות על אתר וכך הם אומרים:

"...משמע להוציא אפילו אנשים. וקשה! דהא בתוספתא תני בהדיא דטומטום אין מוציא לא את מינו ולא שאין מינו, ואנדרוגינוס מוציא את מינו ואין מוציא את שאין מינו. ופשיטא דלא עדיפא אשה מאנדרוגינוס. וכן פסקו ה'הלכות גדולות' דאשה מוציאה מינה אבל לא אנשים! ויש לומר: דסלקא דעתך דלא יועיל קריאתן אפילו להוציא הנשים, קמ"ל דחייבין, דהכל חייבין בשמיעה עבדים נשים וקטנים" (ד. ד"ה נשים).

התוספות מניחים כהנחה פשוטה שאישה לא עדיפה על אדרוגינוס לגבי המעמד ההלכתי במקרא מגילה. ולכן, אם מצינו בתוספתא שאדרוגינוס מוציא את חברו במקרא מגילה אך לא את הבריא, נאמר שגם באישה יש לחלק ולמרות חיובה של האישה במקרא מגילה אין היא יכולה להוציא את הגברים ידי חובתן, אלא את הנשים בלבד.

השורשים להנחה זו של התוספות טמונים בדבריהם בהמשך, וזו לשונם:

"...וקשה! דלשון 'שאף הן' - משמע שהן טפלות, ולפירושו היה לו לומר שהן. לכך נראה לי, שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג..." (שם ד"ה שאף).

התוספות מדייקים מלשון הגמרא כי חלקם של הנשים בגזרת השמד היה קטן יותר. התרגום שהם נותנים לנתון זה להלכה הינו, שחיובם של נשים הינו בדרגה נמוכה יותר, ולכן הן אינם מוציאות את הגברים שהיו בעיקר הגזרה[1].

שמיעה או קריאה

כפי שהבאנו לעיל, התוספות שם ממשיכים ואומרים:

"...ויש לומר דסלקא דעתך דלא יועיל קריאתן אפילו להוציא הנשים, קמ"ל דחייבין דהכל חייבין בשמיעה עבדים נשים וקטנים" (שם).

התוספות מתקשים מדוע רבי יהושע בן לוי התנסח באופן כוללני 'שהכל חייבים' במקרא מגילה, הרי כפי שראינו נשים חיבות במקרא מגילה, אבל עם כל זאת חיובן איננו זהה לזה של הגברים! התוספות מתרצים שרבי יהושע בן לוי הכליל בכוונה - כדי להוציא את הטועים מידי מחשבה, שבגלל שנשים חיבות רק בשמיעת מגילה ולא במקרא מגילה לא תוכל אישה להוציא את חברתה. קמ"ל שלמרות שהחיוב של הנשים הוא בשמיעה, יכולות הן להוציא זו את זו.

מהיכן תוספות למדו שנשים אינן חיבות במקרא מגילה אלא רק בשמיעה? המקור הוא בדברי בעל הלכות גדולות שגרס את דברי רבי יהושע בן לוי בלשון אחרת, וזו לשונו:

"אמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות במשמע מגילה שאף הן היו באותו הנס" (סימן י"ט, הלכות מגילה).

שיטת רש"י

מי שחלק על דברי התוספות ובה"ג הינו רש"י, אשר סבר כי נשים כשרות למקרא מגילה, אף כדי להוציא גברים. וזו לשונו:

"שחייבות במקרא מגילה וכשרות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתם" (ערכין ג., ד"ה לאתויי נשים).

כך גם משמע מפשט דברי הרמב"ם[2] :

"אחד הקורא, ואחד השומע מן הקורא - יצא ידי חובתו, והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה; לפיכך אם היה הקורא קטן או שוטה השומע ממנו לא יצא" (הל' מגילה פ"א, הל' ב).

כפי שניתן להבחין מיד, הרמב"ם לא ציין נשים בדבריו, ולכן נין לדייק מדבריו שהוא הכשיר את קריאתם.

ממה נובעת מחלוקת זו של תוספות ובה"ג מול רש"י והרמב"ם? באחרונים מצינו מספר הסברים אפשריים:

הסבר אחד מובא על-ידי בעל המרחשת (סימן כ"ב). לטענתו, במצוות קריאת מגילה ישנם שני קיומים:

א. פרסום הנס.

ב. מצוות זכור, ומחיית עמלק.

לטענתו, נשים אמנם שוות לגברים בחובה הראשונה שמוטלת גם עליהם, אולם לגברים נוסף פן נוסף של מחיית עמלק. מאחר שנשים 'לאו בנות מלחמה' (כדברי החינוך במצווה תצ"א), הן פטורות מהפן השני ונותר להן רק קיום אחד. לאור זאת ברור מדוע אישה המחוייבת בחיוב אחד בלבד, איננה יכולה להוציא גבר המחויב בשני חיובים.

הסבר נוסף למחלוקת לעיל מביא בעל ה'קהלת יעקב'. ה'קהילות יעקב' מדייק מתוך דברי הסמ"ג המובא ב'מגן-אברהם' (סימן תרפ"ט, ס"ק ה), שלמקרא מגילה יש מעמד השווה לקריאה בתורה. ואם-כן, כשם שבקריאת התורה ישנה בעיה בקריאת נשים מצד 'כבוד ציבור' - כך גם בקריאת המגילה[3].

בנוסף, בעל ה'קהילת יעקב' טוען כי בתוך דברי ה'מגן-אברהם' מקופל רובד נוסף, והוא שחיוב מקרא מגילה נובע מדין תלמוד-תורה וקריאה בתורה. לכן, כשם שנשים פטורות מתלמוד תורה וקריאת התורה, הן אינן יכולות להוציא את הגברים ידי-חובה.

כפי שראינו לעיל, הבה"ג הבין שתשתית החיוב אצל גברים ונשים שונה, ולכן נשים המחויבות בשמיעה לא יכולות להוציא את הגברים המחויבים בקריאה. אמנם, על-פי הסברם של ה'קהילות יעקב' ובעל המרחשת, לגברים ולנשים יש תשתית חיוב דומה, אלא שלגברים נוסף רובד ולכן אין הנשים יכולות להוציא אותם. נפקא-מינה אפשרית לנקודה זו ניתן למצוא בדברי בעל ה'טורי-אבן' שדן האם לאחר שקבלנו את דברי בה"ג שנשים אינן יכולות להוציא את הגברים, תוכל אישה להוציא גבר לחלק מן העניינים וזו לשונו:

"ויש לעיין אי מהני האי טעמא שאף הן היו באותו הנס לחייב נמי לאנשים מדרבנן מלבד עיקר חיובן של רוח הקודש, או לא ולא דמי לנשים שאין חיובן מעיקר חיוב של רוח הקודש חייבינהו רבנן מהאי טעמא מיהת אבל אנשים דבלאו הכי חל עליהם עיקר חיוב של רוח הקודש לא הוסיפו רבנן לחייבינהו מהאי טעמא. ונפקא-מינה אם אין כאן אלא אשה היודעת לקרות את המגילה ויש כאן איש שאין יודע לקרות המגילה ולא לענות אחריה מה שהיא אומרת, כגון שהוא אילם, אם חייב מכל מקום לשמוע ממנה מקרא מגילה. דאי אמרת מלבד חיוב של רוח הקודש חל נמי עליהם מדרבנן כמו אשה - חייב לשמוע ממנה כדי לצאת מיהא מחיוב דרבנן, אף-על-גב שאין יוצא על-ידי שמיעה זו מעיקר חיוב של רוח הקודש, ואי אמרת דאינו חל עליו חיוב דרבנן אין צריך לשמוע מינה כיון שאי אפשר לו לצאת על-ידי שמיעה זו מעיקר חיוב של רוח הקודש" (טורי אבן סימן כ"ב).

לפני שנבאר את קושייתו של ה'טורי-אבן' נעיר הערה מתודית: הנחת העבודה של בעל ה'טורי-אבן' היא שחיוב מקרא מגילה אינו תקנת חכמים גרידא אלא משהו גבוה יותר. הגמרא (ה.) כותבת שאסתר נאמרה ברוח הקודש, ומכאן מסיק ה'טורי-אבן' שלאסתר יש חיוב 'מדאוריתא'. אולם ה'טורי-אבן' מבאר כי כל זה נכון רק לגבי הגברים, אולם נשים חייבות במקרא מגילה רק מצד 'אף הן היו באותו הנס' - וזהו חיוב מדרבנן בלבד. לאור הסבר זה מעלה ה'טורי-אבן' את השאלה האם במקום שאין הגבר בעל קורא, יכול הוא לצאת במקרא מגילה של אישה. לכאורה הדברים קשורים במחלוקת שהבאנו לעיל האם חיוב נשים במקרא מגילה הוא חיוב שונה בתשתיתו וביסודו מגברים, או שיש להם בסיס משותף אלא שלגבר נוסף עוד פן ולכן אישה תוכל להוציא את הגבר לפחות בנקודה המשותפת להם - וכך מסיק ה'טורי-אבן'.

מנין נשים לקריאת מגילה

כפי שראינו גם הסוברים כי נשים אינן יכולות להוציא גברים ידי חובה, סבורים כי אישה יכולה להוציא אישה, ופשוט שיש מקום למניין נשים שבו אישה קוראת לשאר נשים. אלא שיש מן האחרונים שהסתיגו ממנהג מודרני זה, ונאחזו בדברי מדרש הנעלם ברות. אחד מן הפוסקים אלו הוא הרב מנשה קליין מארה"ב, מחבר שו"ת 'משנה הלכות', וזו לשונו:

"איברא, דלדעת רבינו הגדול הבה"ג, נשים חייבות רק בשמיעת מגילה ולא בקריאתה. ועיין טוש"ע (או"ח סי' תרפ"ט, סעיף ב) ובמדרש הנעלם רות, הובא ב'באר-היטב' (אות ג'), כתב דאשה לא תקרא לעצמה רק תשמע מהאנשים אם-כן כל-שכן שלא תוכל לקרוא ולהוציא אחרים. ולדעת המחבר דהיכא דליכא מנין עשרה אפילו אנשים אין מוציאין, דיחיד אינו מוציא את חבירו רק בעשרה. ולא דמי לשופר, דמגילה להוציא אחרים בעי עשרה אם-כן כל-שכן דאין האשה מוציאה אותן דליכא עשרה, ולכן אין זה אלא עצת חטאין של היצר הרע וה'מאדערניזאציע' לתת להם דין וכח של מנין.

ובאמת כי קשה לי מאד לכתוב מענין זה, שדוקא נשים כשרות נכנסו בפרצות דחוקות ורוצות ליכנס לדברים חדשים שהם נגד התורה אשר לא שערום אבותינו ואמותינו הטהורות, ומעולם לא שמענו דבר כזה. ובירושלמי מבואר דכשבאו מן הבית-המדרש כנס את בני ביתו אשתו ובנותיו וקרא לפניהם המגילה, אבל שהנשים לעצמן יעשו מנין - לא שמענו. ישתקע הדבר ולא יכנסו להיות מנשים ההולכות לפי רוח הזמן רק כאמותינו הקדושות" (שו"ת 'משנה-הלכות' חלק י"א, סי' תקנ).

נעיר, שגם ה'מגן-אברהם' ו'כף-החיים' הביאו את דברי המדרש הנעלם שיש ליקוי בקריאתן של נשים לנשים, וחידשו שאישה צריכה לשמוע מקרא מגילה דוקא מגבר המחויב בקריאה. אלא, שדברים אלו נראים לעניות דעתי רחוקים מאוד מדברי בה"ג, שכתב במפורש כי נשים מוציאות נשים ידי חובת קריאת המגילה.