נידה | דף סה | דם בתולים
המשנה הפותחת את הפרק (סד עמוד ב) מביאה מחלוקת תנאים סבוכה בעניין משך הזמן שבו בתולה ששימשה וראתה דם יכולה לתלות את הדם בבתוליה. מסקנת הגמרא בשאלה זו מחמירה באופן מפתיע יותר מן העמדות המחמירות ביותר שבמשנה (סה עמוד ב):
"תניא רבותינו חזרו ונמנו: בועל בעילת מצוה ופורש".
כדברי הבבלי הסיק גם הירושלמי (ברכות ב, ו), וכן נפסק בשולחן ערוך (יו"ד קצג, א). השאלה המתבקשת היא מדוע החמירו כל כך בדם בתולים, ובמה גרוע דינה מכל אישה שיש לה מכה שתולה את דמה במכתה.
ישנן מספר תשובות שהוצעו בראשונים לשאלה זו, ונביא כאן שלוש תשובות שמתוכן ניתן ללמוד על שלוש דרכים שונות להבין את אופיו של האיסור:
א. בראבי"ה (ח"א, נדה סי' קפג) נאמר: "דמדרבנן הוי דם בתולים כדם נדה, ובנות ישראל החמירו על עצמן אפילו רואות טיפת דם כחרדל, וכדרבי זירא". מדבריו נראה שדם בתולים הוא חלק מחומרת רבי זירא, ונראה שההבדל בינו ובין דם מכה הוא שדם הבתולים הוא חלק מובנה ממערך הדמים של האישה, בניגוד למכה שהיא מקרה חד-פעמי. ניתן לחזק גישה זו מלשון הרמב"ם (איסורי ביאה יא, ז-ח) שהשווה את דם הבתולים לדם טוהר של יולדת שנהגו בו טומאה כיום אף שאין בו שום חשש ריאלי של טומאה.
ב. בשו"ת יביע אומר (ח"ד יו"ד סי' י) הביא מדברי ספר האשכול ועוד ראשונים שהחשש הוא "שמא מחמת חימוד תשמיש ראשון נפתח המקור, ויבא טיפת דם חימוד".
ג. התשובה המובאת ברוב הראשונים (שו"ת הרשב"א ח"ז סי' קסא; רא"ש נדה י, א) היא שאנו חוששים שמא בפועל לא נוצר דימום בתולים והדם שמופיע הוא דם נידה. או משום שיש אנשים שיכולים לבעול בתולה מבלי לפגוע בבתוליה (רשב"א), או משום שאצל בוגרת כבר כלו הבתולים וחז"ל לא רצו לחלק בין קטנה ובוגרת כדי שלא לבלבל את הציבור (רא"ש).
שאלה זו ביחס לטעם האיסור ואופיו יכולה להשליך גם על גדריו. אחת השאלות המעניינות שנידונו בפוסקים בענייננו היא דין בתולים שהוצאו על ידי ניתוח. האגרות משה (יו"ד ח"א סי' פז) הכריע שאין בדם שיוצא בניתוח זה דין של דם בתולים, משום שגזירת חז"ל הייתה רק בבתולים שהוצאו על ידי ביאה, משום חשש החימוד שבביאה (וכ"פ ביביע אומר שם). המנחת יצחק (ח"ד סי' נח) דן באריכות בדברי האגרות משה ומוכיח, הן מן המקורות והן מסברה, שהעמדה המרכזית בפוסקים לא תולה את דין דם בתולים בחימוד ביאה ראשונה. משום כך הוא נוטה להכריע שחכמים "גזרו בדם בתולים אף אם בודאי אין שם דם נדות", היינו כאפשרות הראשונה אשר הובאה לעיל (וכ"פ בשו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קיט).
אמנם נראה לענ"ד שהזרם המרכזי בראשונים איננו לא כדברי האג"מ ולא כדברי המנח"י, אלא כשיטה השלישית שהובאה לעיל, היינו שהחשש הוא שמא לא היה כלל דם בתולים ולכן אי אפשר לתלות בו. לאור הבנה זו בהחלט יהיה מקום לקבל את פסקו של האג"מ (ולא מטעמו) ולומר שכאשר המנתח רואה בבירור שהוא מוציא דם אפשר יהיה לתלות בדם זה ולטהר את האישה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)