דילוג לתוכן העיקרי

עירובין | דף עב | דין סוכה לעניין עירוב חצרות

 

בעיון הפתיחה למסכת עירובין, הזכרנו את ההקבלה שבין דיני מחיצות בשבת ובין דיני מחיצות לעניין סוכה. בעיון זה נשוב ונבחן עניין מהלכות סוכה, הפעם בהקשר של עירוב חצרות.

הברייתא בדף עב עמוד ב מבקשת להגדיר מהו בית הנדרש לקחת חלק בעירוב החצרות. על פי הדעה הראשונה בברייתא, יש להבחין בין בית שער, אכסדרה ומרפסת, ובין בית תבן, בית הבקר ובית העצים. הראשונים לא ביארו את יסוד הבחנה זו, כנראה משום שההלכה נפסקה כדעת ר' יהודה, הקובע:

"רבי יהודה אומר: אינו אוסר אלא מקום דירה בלבד."


המאירי כתב, שאכן אין כל מחלוקת בברייתא, ואף חכמים מודים שיש להבחין בין בתים שונים בכפוף לשאלה האם גרים בהם בפועל או לא.

בביאור דעת רבי יהודה נחלקו רב ושמואל: לדעת רב, מקום מגורים הוא מקום האכילה, ואילו לדעת שמואל, מקום המגורים הוא מקום הלינה. היות וכללי הפסיקה קובעים "הלכתא כרב באיסורין", יש לפסוק כדעת רב, ולקבוע שהשאלה היכן אוכלים היא הקובעת את מקום הדירה. כך פסק השולחן ערוך (סימן שע סעיף ה):

"מי שאוכל במקום אחד וישן במקום אחר, מקום אכילתו הוא העיקר ושם הוא אוסר".


הרב בצלאל שטרן, בספרו שו"ת בצל החכמה (ה, קי), השתמש בפסיקה זו כדי לפתור בעיה שהתעוררה בחג הסוכות: בחצר פלונית התגוררו יחד יהודים ונכרים. כפי שראינו בתחילת הפרק, ההלכה היא שיש לשכור את דירות הנכרים כדי להתקין עירוב חצרות. היות והתגוררו שם נכרים רבים, לא היתה אפשרות מעשית לשכירות כזאת. ובכן, במהלך כל שבתות השנה אכן הקפידו בני החצר שלא להוציא מביתם אל החצר. מנהג זה איננו מכביד יתר על המידה, שכן במקומות שאין מטלטלים בהם ברשות הרבים, בלאו הכי אין מוציאים חפצים מן הבית.

והנה, בחג הסוכות נבנו סוכות אחדות בחצר המשותפת. כאן, התעוררה מצוקה של ממש: אם יאסר באופן גורף להוציא מאכלים או חפצים מן הבית אל הסוכה שבחצר, הדבר יכביד מאוד על האפשרות לסעוד את סעודות החג בסוכה!

הרב שטרן מצא פתרון למצוקה זו לאור ההלכה הנ"ל. לדבריו, אנו נוקטים לדינא שעיקר מקומו של אדם הוא מקום הסעודה. ובכן, במהלך חג הסוכות מקומו של אדם בסוכתו שבה הוא אוכל (אף אם נוהג הוא כמנהג האשכנזים שלא לישון בסוכה). קביעה זו מצד עצמה אינה פותרת את המצוקה, שכן סוף סוף ישנו כאן בית שלא התקין עירוב חצרות!

בכדי לפתור קושי זה, מגייס הרב שטרן חידוש של המגן אברהם בביאור פשט הסוגיה. כפי שהזכרנו לעיל, המאירי סבור שאין כל מחלוקת בין תנא קמא ובין ר' יהודה, והכל הולך אחר המגורים. אך האם בכל זאת ישנה משמעות מסויימת לדעת תנא קמא? המגן אברהם סבר שאמנם כך, ועל כן קבע:

"שאינם חשובים דירה – והוא הדין סוכת החג בחג".


אם כן, סוכת החג, שכל מהותה דירת ארעי, כלל לא מוגדרת בית, אף שהינה עיקר מקום הסעודה.

ובכן, טוען הרב שטרן, עלה בידינו להתיר את הטלטול בחצר: כל יהודי החצר למעשה עקרו מבתיהם, וקבעו את מקום מושבם בסוכה, כדת וכדין. אלא, שמגורים אלה הם מגורי ארעי, שכלל לא מחייבים בעירוב חצרות. משום כך, בשבת חול המועד סוכות חצר זו כלל לא זקוקה לעירוב חצרות, וניתן להוציא בחופשיות מן הבית אל הסוכה.

הרב שטרן מסיים ומעיר, שבכדי לקיים היתר זה יש צורך שכל בני הבית – לרבות הנשים והילדים – יאכלו בסוכה. אם יישארו מבני הבית בביתם הקבוע, נמצא שישנם דיירים יהודים בבתי הקבע שבחצר, ושוב אי אפשר יהיה ליישם את ההיתר הנ"ל.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)