גיטין | דף כב | דין 'לשמה' בכתיבת הגט

שנינו במשנה:

"הכל כשרין לכתוב את הגט, אפילו חרש, שוטה וקטן".

לכאורה כתיבת הגט אמורה להיעשות 'לשמה', ועל כן מוזר הדבר שאלה שאינם בני דעת כשרים לכתיבתו. בגמרא הוצעו שלוש דרכים לבאר את דין המשנה:

א. משנתנו שנויה בדעת ר' מאיר, שאינו דורש כתיבה לשמה, ומסתפק בחתימה לשמה.
ב. המשנה עוסקת במצב שבו מי שאינו בן דעת כותב את טופס השטר, ולא את התורף, שהוא עיקרו של השטר ואכן צריך להיכתב לשמה.
ג. אומנם ניתן להכשיר חרש שוטה וקטן לכתיבה, ובלבד שגדול עומד על גבם ומלמד אותם לכוון לשמה.

אף אם ההלכה בדבר כתיבת הגט לשמה שנויה במחלוקת בסוגייתנו, הרי שלהלכה, מכיוון שפוסקים כרבי אלעזר, בוודאי נדרשת כתיבה לשמה. מה פשר הלכה זו?

בעיוננו אתמול חקרנו אם פסול 'מחובר' הוא ליקוי בחפצא של הגט או ליקוי במעשה הנתינה בלבד. מורנו הרב ליכטנשטיין זצ"ל קבע (במאמרו שפורסם בעלון שבות 156–157) שאף בעולם זה של 'פסולי חפצא' בגט יש להבחין בין שתי רמות. פסול הגט במחובר נוגע לכשרות החפצא בשעת הכתיבה, כלומר בזמן הכתיבה החפצא לא היה ראוי לגט, אך אילו לא הייתה התורה אוסרת כתיבה במחובר, מצד התוצאה והתוצר בפועל הגט אמור היה להיות כשר.

עם זאת דין 'לשמה' כפסול בחפצא בא לידי ביטוי גם לאורך זמן, כלומר יש פגם בתוצאה ובתוצר הסופי. לדעת הרב ליכטנשטיין, גט שלא נכתב לשמה כלל אינו "ספר כריתות" – הליקוי איננו רק בתהליך הכתיבה אלא אף בגט שנכתב בפועל, שאיננו כשר לגרש בו את האישה. בלשונו של הרב:

"מה שאין כן דין לשמה, דאינו מתייחס רק אל מעשה הכנת הגט אלא אף לחפצא של הגט, ושם לשמה או שלא לשמה נתפס בגט עצמו. כאשר אומרים שהגט נכתב בתלוש או נכתב במחובר אין מתארים את הגט אלא מוסרים עובדה על מחצבו ומקורו ומספרים היאך בעבר הגיע למצבו הנוכחי. אולם כאשר אומרים שגט נכתב לשמה, דנים לא רק בעבר של הגט אלא בהווה שלו, לא רק במוצאו אלא בתכונתו".

באותו מאמר בוחן הרב תחומים הלכתיים שונים שבהם נדרש דין 'לשמה' ומבקש לקבוע אם ביחס אליהם העשייה 'לשמה' היא חלק מיצירת חפצא או רק מלווה את התהליך בלא לתת את אותותיה בתוצר הסופי. במסגרת עיוננו לא נתפרס לאותם תחומים אלא נתמקד בעוגן נוסף שמציע הרב לתפיסתו ביחס לגט.

הגמרא להלן בדף ל"ב דנה ביכולתו של הבעל לבטל גט כשר. הראשונים שם מסבירים שהבעל למעשה שולל מן הגט את עובדת היותו כתוב לשמה. במסגרת דיונם תמהים הראשונים: הכיצד ייתכן שגט שבעברו נכתב לשמה מתבטל לפתע והרי הוא כאילו לא נכתב לשמה?! הרב ליכטנשטיין מביא את תירוציהם, אך לאחר מכן מבאר על פי דרכו:

"נראה פשוט שלא ניתן לבטל את עבר הגט, ועל כורחך, אם ביטול חל, שהוא מתייחס אל אופי הגט הנוכחי ומצבו בהווה".

המציאות של כתיבה לשמה היא מציאות שנוצרה בעבר אך הולכת ופועמת בהווה, ולכן ניתן לבטלה.