גיטין | דף טז | חיבור מקוואות

במרוצת הדיון סביב פעולות הנעשות "לחצאין" מזכירה הגמרא בסוגייתנו את ההלכה הקובעת ש"הנצוק והקטפרס ומשקה טופח – אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה". רש"י פירש שהקטפרס הוא מדרון תלול, מעין מפל, המחבר בין שני מקוואות שאין באחד מהם ארבעים סאה. אפשר היה לחשוב ששני המקוואות ייחשבו כמקווה אחד שיש בו יותר מארבעים סאה, וההלכה מלמדת אותנו שאין זה כך.

על קביעה זו הקשו התוספות מן הסוגיה במסכת חגיגה (יט ע"א):

"שלש גממיות בנחל: העליונה, התחתונה והאמצעית – העליונה והתחתונה של עשרים עשרים סאה, והאמצעית של ארבעים סאה, וחרדלית של גשמים עוברת ביניהן. רבי יהודה אומר: מאיר היה אומר מטביל בעליונה... ואני אומר: בתחתונה ולא בעליונה".

מן הגמרא בחגיגה עולה שרבי מאיר ורבי יהודה מודים שאפשר לטבול במקווה התחתון, המחובר לאמצעי בקטפרס, וכל מחלוקתם היא רק ביחס למקווה העליון. זאת בניגוד לסוגייתנו, שאסרה את הטבילה בשני המקוואות המחוברים בקטפרס!

אפשר היה להעמיד את סוגייתנו כדעת חכמים, שאינה מופיעה בגמרא בחגיגה אך מובאת במקור הדברים, בתוספתא במקוואות (פרק ג): "אין מטבילין אלא באמצעית, שיש בה ארבעים סאה". אולם התוספות, על אף שהכירו את התוספתא, יישבו את הקושי באופן אחר:

"ואומר ר"ת דהכא מיירי דוקא בשתי גוממיות שבזו עשרים ובזו עשרים, דליכא מקוה שלם באחד בפני עצמה, דלא הוו חיבור ואין מטבילין אפילו בתחתונה, אבל התם דאיכא באמצעית מקוה שלם לכולי עלמא מטבילין בתחתונה, ובעליונה פליגי".

רבנו תם מבחין בין שני מצבים של חיבור. במצב האחד אין בכל אחד מן המקוואות שיעור של ארבעים סאה, ובמקרה כזה קבעה סוגייתנו שהמקוואות אינם נחשבים מחוברים ושניהם פסולים. במצב השני יש מקווה כשר ובו ארבעים סאה ומקווה אחר המחובר לו בקטפרס, ובמקרה זה יש להכשיר את המקווה השני (אם הוא תחתון – לדברי הכול, ואם הוא עליון – רק לרבי מאיר).

מה הטעם לחלק בין שני המקרים? הרי לכאורה השאלה היא אותה שאלה – האם שני המקוואות נחשבים כמחוברים זה לזה!

ר' דוד פוברסקי בשיעוריו על אתר הציע לבאר זאת כך:

"דהלכה דגוד אחית ואסיק נאמר דוקא על דינים, ולא על מציאות, ולכן דוקא אם יש על זה כבר דין מקוה [או דין מחיצה] נאמרה בזה הלכה דגוד אחית ואסיק, אבל אי יש בו רק עשרים למעלה, דאין עליו דין מקוה, לא נאמרה בו כלל הלכה דגוד אחית דנימא דחשיב שהמים למטה".

לדעת ר' דוד החיבור בקטפרס ("גוד אחית") אינו חיבור מציאותי אלא חיבור הלכתי, ולכן דווקא כשיש באחד המקוואות 'דין מקווה', אפשר 'להוריד' אותו גם אל המקווה השני, אך המים עצמם אינם מחוברים אלה לאלה ולכן אינם יוצרים יחד מקווה.

באופן אחר אפשר לומר שבמושג 'חיבור' יש שני רבדים, או שתי רמות: הרמה האחת היא הקביעה ששני דברים הם בעלי זיקה זה לזה, והרמה השנייה היא הקביעה ששני דברים הם דבר אחד. כדי ששני חצאי מקווה ייחשבו כמקווה שלם יש צורך בהגדרה של שניהם כגוף אחד, ולשם כך לא די בחיבור של קטפרס, אך כאשר אחד המקוואות שלם – די בקטפרס כדי לקבוע שהמקווה השני נוגע בו ומחובר אליו, ודי בכך כדי להכשירו.