גיטין | דף ח | רכישת בית בארץ ישראל בשבת

הסוגיות הנלמדות בימים אלו אינן נוגעות במישרין לענייני מסכת גיטין אלא לעניינים אחרים, בעיקר ביחס לגבולות הארץ. מתוך כך נעסוק אף אנו בהלכה צדדית יחסית, אך חשובה ביותר, שמקורה בדף ח ע"ב. הגמרא קובעת שהקונה בית בארץ ישראל (וכן בסוריה) רשאי לבקש מנוכרי שיכתוב עבורו שטר מכר בשבת, ואף שאמירה לנוכרי בשבת אסורה משום שבות, בכגון זה הקלו משום יישוב ארץ ישראל. ופירש רש"י:

"משום ישוב ארץ ישראל – לגרש עובדי כוכבים ולישב ישראל בה".

התוספות בסוגייתנו חידשו שהיתר זה הוא היתר ייחודי משום מצות ישוב ארץ ישראל:

"אבל משום מצוה אחרת לא היינו מתירין אמירה לעובד כוכבים במלאכה דאורייתא".

בהמשך הביאו התוספות את דעת בעל הלכות גדולות, שהתיר אמירה לנוכרי באיסור תורה גם לצורך מצוות מילה. הראשונים (ראה ר"ן שבת דף נ"ה באלפס, טור אורח חיים סימן ש"ז) נחלקו אם היתר זה של הבה"ג כולל כל מצווה או שמא מצוות מילה ייחודית אף היא, שכן עיקרה דוחה שבת, ועל כן גם צרכים אגביים למצווה מתירים אמירה לנוכרי. עם זאת, ראשונים אלו לא נחלקו ביחס למצוות יישוב ארץ ישראל, שכן מפורש בסוגיית הגמרא שמצווה זו חשובה היא, ולמענה הותר לומר לנוכרי לעשות דבר האסור מן התורה.

הריב"ש בתשובותיו (סימן שפ"ז, ומקורו ברמב"ן שבת קל ע"ב) ביאר את יסוד ההיתר:

"והראיה שהביאו מכותבין עליו אונו יש לדחותה, שאני ישוב ארץ ישראל שאינה מצוה לשעתה אלא מצוה המתקיימת לעולם, ומצוה ותועלת לכל ישראל, שלא תשתקע ארץ קדושה ביד כותים. ואפשר שלפיכך יחדו להם בגמרא מצוה זו, לומר שאין מתירין כן בשאר המצות ואין אומרין במצוות זו דומה לזו, שאין אנו יודעין מתן שכרן של מצוות".

במהלך הדורות התעוררו שאלות מעשיות שונות ביחס להיתר זה. בעל ערוך השולחן (אורח חיים שו, כא) העלה את האפשרות שהלכה זו אינה נוהגת בזמן החורבן, אך במשך הדורות מצאנו גדולים רבים שסמכו על כך הלכה למעשה. כך למשל כתב רבי משה יוסף מרדכי מיוחס, הראשון לציון בראשית המאה ה־19, בספרו מים שאל (סימן א'):

"שאלוני משפט צדק פעיה"ק ירושלים ת"ו, בצד בית הכנסת שהיה חרב ועל ידי הוצאות מרובות נתנו תקיפי הארץ רשיון לבנותו, ויען שרוצים לגמור הבנין בהקדם, פן יחזרו בהם השלטונות וישאר חרב, רוצים למהר בניינם גם בשבת על ידי גויים אם יש להתיר בזה... יש להתיר בפשיטות ממה שאמרו בגיטין, וכן פסק מרן בשולחן ערוך בזה"ל: מותר לקנות בית בארץ ישראל מגוי בשבת...".

ניתן לראות, אם כן, שההיתר הורחב לא רק לרישום שטר המכר בידי נוכרי אלא גם לפעולות בניין בידי נוכרים בשבת.

כצפוי, עיקר העיסוק בשאלות מעין אלה התעורר עם תקומת מדינתנו. הרב ד"ר מרדכי פוגלמן (בית מרדכי א, כז) מסביר:

"אם אין ישוב וישיבת ארץ ישראל – אין שבת ישראל במלואה ותפארתה! אם בימי התנאים אמרו כי ישראל בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם, מה נאמר בדורנו אנו, אחרי השואה! בחורבן דורנו, הגדול בין כל החורבנות שניתכו על עם ישראל, נחרבה עד היסוד גולת אירופה, שהיתה יותר מאלף שנים המפרנסת באורה וחומה את כל חלקי האומה. גלי הטמיעה ונשואי תערובת מציפים כיום את השרידים שנשארו בגולה החרבה וגם את היהודים שבארצות האנגלוסכסיות. שם אין שבת ואין שומרי שבת כהלכה יכולים לחיות בסביבות המוצפות תרבויות הגוים ואורחות חייהם. השבת יכולה כיום להשמר בתפארת הודה במדינת ישראל בלבד! ולפיכך בהיתר של אמירה לנכרי משום ישוב ארץ ישראל יכולים כיום להאמר הדברים המרוממים 'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה', כלומר מותר השבות של אמירה לנכרי בשבת בגאולת בתים ושדות בארץ ישראל 'כדי שישמור שבתות הרבה', כדי שיתאחזו ויתרבו ישראל במדינת ישראל, ועל ידיה תגבר קדושת השבת ותוכל להשמר במלוא תפארתה במדינת ישראל".

ואכן פוסקי דורנו הקלו בכך בהקשרים שונים. אזכיר דוגמה אחת לכך מפסק של הגר"ע יוסף, שהביא בנו בילקוט יוסף (סימן רמ"ג):

"בתשובה מכתב יד משנת תשל"א כתב מרן אאמו"ר שליט"א בזה"ל: נשאלתי מחברי מושב 'הזורעים' בגליל, בהיות ויש להם עצי פרחים שהיבול המיועד לייצור לחוץ לארץ בסך הכל הוא שלושה שבועות וחייבים לקטוף בכל יום, ואם ימנעו עצמם יום אחד מקטיפת הפרחים יבואו לידי הפסד מרובה, אם מותר לקטוף בשבת על ידי גוי.          
ובתחילה שאלו על כך לרב העיר של טבריה הרה"ג ר' רפאל הכהן קוק ז"ל והתיר להם, ושוב חזר בו, שהרי אמירה לגוי שבות, ושלחם אלי לחוות דעתי בזה...       
אולם עלה על דעתי לומר שבארץ ישראל כל שיש בדבר משום יישוב ארץ ישראל דמי למה שהתירו כותבין עליו אונו אפילו בשבת, ואף על גב שאמירה לגוי שבות, במקום יישוב ארץ ישראל לא גזרו רבנן... ולפי זה גם בנידון דידן יש להקל, שהרי מחייתם ופרנסתם של חברי המושב ממטע הפרחים, שמייצאים לחוץ לארץ ומקבלים מטבע זר שיש בו גם כן תועלת ליישוב היהודי בארץ ישראל, ואם ימנעו יבואו לידי הפסד גדול, ונמצאת מכשילן לעתיד לבוא שיפסקו עבודת מטע הנ"ל. ולא אכחד שיש לבעל דבר לחלוק, שבשדה לזריעה מצינו דלא שייך בו מצוות ישוב ארץ ישראל כל כך... סוף דבר נראה להקל על כל פנים על ידי קבלנות משום מצוות יישוב ארץ ישראל".

גם כאן ההיתר מורחב מעל ומעבר לכתיבה על ידי נוכרי, לעצם ביצוע המלאכות בשבת, וכל זאת בשם חשיבות התרומה ליישוב הארץ.

לסיום יש להעיר שהאור זרוע למד את סוגייתנו באופן שונה לחלוטין, וקבע שההיתר לכתוב על ידי נוכרי הוא דווקא בכתב לועזי, שכתיבתו בשבת אסורה מדרבנן ולא מדאורייתא. אם כך, ההיתר משום יישוב ארץ ישראל אינו אלא ב"שבות דשבות", דהיינו עשיית איסור דרבנן על ידי נוכרי. הרמ"א (אורח חיים שו, יא) הביא פסק זה, אך רוב הפוסקים לא קיבלו אותו (ראה ביאור הלכה שם), ואין כאן המקום להרחיב בכך.