דילוג לתוכן העיקרי

סוכה | דף ב | נשים במצוות סוכה

קובץ טקסט

פתיחה

במבט ראשון, נושא השיעור נראה די תמוה. שהרי, כלל נקוט בידינו כי נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, ולאור זאת ברור כי הן יהיו פטורות ממצוות סוכה! ואכן, כך גם משמע מהגמרא בתחילת המסכת, המביאה את סיפורה של הלני המלכה:

"אמר רבי יהודה: מעשה בהילני המלכה בלוד, שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה, והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם, ולא אמרו לה דבר! אמרו לו: משם ראייה? אשה היתה ופטורה מן הסוכה! אמר להן: והלא שבעה בנים הוו לה, ועוד: כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים" (ב:).

כאמור, הלני המלכה בנתה לעצמה סוכה שהייתה גבוהה מעשרים אמה ובה אירחה את חכמי הדור. רבי יהודה רצה להוכיח מכאן את כשרותה של סוכה הגבוהה מעשרים אמה. ואולם, הגמרא מסרבת להסיק מסיפור זה מסקנות, וזאת מכיוון שהלני הייתה פטורה ממצוות סוכה[1].

ואולם, הדברים אינם כה פשוטים. התוספות במסכת פסחים דנים באפשרות לחייב נשים במצוות עשה שהזמן גרמן, מצד הגורם של 'אף הן היו באותו הנס', וכך הם אומרים:

"...פירש רשב"ם שעל ידם נגאלו, וכן במגילה על-ידי אסתר, ובחנוכה על-ידי יהודית. וקשה - ד'אף' משמע שאינן עיקר! ועוד, דבירושלמי גריס ש'אף הן היו באותו ספק' - משמע באותה סכנה דלהשמיד להרוג ולאבד. והא דאמרינן דפטורות מסוכה אף-על-גב דאף הן היו באותו הנס 'כי בסוכות הושבתי' - התם בעשה דאורייתא, אבל בארבעה כוסות דרבנן תיקנו גם לנשים כיון שהיו באותו הנס" (תוספות פסחים קח:).

כלומר, ישנן מצוות שלמרות שהן תלויות בזמן, מאחר שעיקר תקנתן הייתה הגאולה מן הנס (בה היו שותפות גם הנשים), ניתן לחייבן בהן ושוב הן לא יפטרו מכוח העובדה שהזמן גרמן. כך קורה למשל בחנוכה, בפורים ובארבעת הכוסות שבפסח. לאור זאת שואלים התוספות, מדוע נשים אינן חייבות במצוות סוכה מכוח השתתפותן בנס ההליכה במדבר? התוספות עונים כי מכיוון שסוכה הינה מצווה דאורייתא לא ניתן לחייבן מכוח נקודה זו. במהלך שיעור זה, ננסה לעמוד על שאלתם ותשובתם של התוספות, ולבארם ביתר ביאור.

למען ידעו דורותיכם

כפי שראינו בשיעורים הקודמים, נחלקו האמוראים בטעם פסול סוכה הגבוהה מעשרים אמה. ראינו, כי לשיטת רבה הטעם הוא:

"דאמר קרא: 'למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל' - עד עשרים אמה, אדם יודע שהוא דר בסוכה, למעלה מעשרים אמה - אין אדם יודע שדר בסוכה, משום דלא שלטא בה עינא".

כלומר, הישיבה בסוכה דורשת ידיעה, ולכן כאשר אין קשר עין עם הסכך, אין האדם יוצא ידי חובתו כי אין לו את הידיעה הדרושה. לאור דברים אלו עולה השאלה, האם הצורך בידיעה שייך גם לשאר השיטות המסבירות את דין עשרים אמה? כלומר, האם מדובר בדין כללי המאםיין את המצווה או שלא. תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בדברי רש"י על אתר:

"...לאו בידיעה דישיבת סוכה קא אמר, אלא בידיעות דורות הבאין היקף סוכות ענני כבוד הנעשה לאבות".

אם-כן, לדעת רש"י, כאשר אנו יושבים בסוכה ניצבות בפנינו שתי ידיעות שונות:

א. ידיעת ישיבת סוכה.

ב. ידיעת הדורות.

על-פי רש"י, את מצוות הישיבה בסוכה צריכה תמיד ללוות הידיעה השנייה - ידיעת הדורות, ואין צורך בידיעה הראשונה. מהי ידיעה זו? הגמרא בסוכה מביאה מחלקות תנאים בנידון:

"דתניא: 'כי בסכות הושבתי את בני ישראל' - ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם".

נחלקו התנאים ממה היו חומרי הגלם של הסוכות בהם ישבו ישראל בצאתם ממצרים. רש"י בפירושו לתורה, דבק בשיטתו של רבי אליעזר כי המדובר בענני הכבוד, ודברים אלו תואמים את שיטתו בנוגע לידיעה הנדרשת. על-פי דבריו, בנוסף לחיוב של ישיבה בסוכה, כל יהודי בכניסתו לסוכה מחויב לזכור את אותם ענני הכבוד שהקיפו את בני-ישראל במדבר.

במה נשים חייבות?

כעת, אנו יכולים לחזור לקושיית התוספות מדוע נשים לא חייבות בישיבה בסוכה מכוח העובדה שאף הן היו באותו הנס. כפי שראינו, עניין הנס מוצא את ביטויו במצוות ידיעה הדורות הבאים, וכלשון רש"י שיזכרו את ענני הכבוד. אם-כן, אם ברצוננו לחייב את הנשים מצד 'אף הן היו באותו הנס', די לנו אם נחייבם לזכור את ענני הכבוד.

ואולם, כפי שראינו, התוספות תירצו בדרך אחרת את הדברים, ובשורות הבאות ננסה לבאר את דרכם.

סוכות ממש

כאמור, רבי עקיבא סובר כי מצוות הזכירה בסוכות היא לסוכות ממש שהיו לבני ישראל במדבר. הרשב"ם בפרושו לתורה מצדד בעמדת רבי עקיבא ומבארה:

"פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה: סוכה ממש. וזה טעמו של דבר: חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע ה' את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה" (ויקרא כ"ג).

כלומר, הישיבה בסוכה נקבעה במיוחד בתקופת האסיף, בזמן בו ביתו של אדם הוא מבצרו - המחסנים מלאים כל טוב ושפע, ולכאורה אין האדם זקוק לשום חסד מאת הקב"ה. דווקא בתקופה זו, מתבקש האדם לצאת מביתו, לשבת בסוכה, ולחזור לתקופה בה הוא היה במדבר נע ונד - תלוי בהשגחתו ובחסדיו של הקב"ה.

על-פי דברים אלו, קיים קשר ישיר בין ידיעת הישיבה בסוכה, לידיעת הדורות הבאים. כדי שהאדם ירגיש את העראיות שבעולם הזה, הוא צריך להסתופף בסוכה העשויה מפסולת הגורן שלו ולהיזכר כי הכל בא מה'.

כעת, חוזרת השאלה שהצגנו בתחילת דברינו והיא מדוע נשים אינן מחויבות במצוות סוכה מצד 'אף הן היו באותו הנס'. יתכן כי ניתן לומר כי לפירוש הרשב"ם, הישיבה בסוכה כלל אינה תלויה בנס. מדובר במצווה הקושרת בין הציר ההיסטורי של חג הסוכות לציר החקלאי, ומטרתה להזכיר לאדם בתקופת האסיף את מצבו העראי בעולם. ממילא, כלל לא מדובר במצווה הקשורה בנס מסוים, כי אם בזמן, וממילא נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן.

האם יש פרסום הנס במצווה דאורייתא ?

כאמור, לדעת התוספות, גדר 'אף הן היו באותו נס', הינו גדר של חכמים שלא שייך להחיל אותו על מצוות התורה, ולכן נשים פטורות מישיבה בסוכה. לרב סולוביצ'יק היה תירוץ נוסף לקושיית התוספות:

"ויתכן לישב את קושייתם באופן אחר: ניתן לומר שנשים נכללו במצוות עשה שהזמן גרמא על-פי העקרון שאף הן היו באותו הנס רק כשגוף המצווה הוא פרסומא ניסא. בכך שונה מצוות ארבעת כוסות, ממצוות סוכה - ישיבת סוכה. בד' כוסות עצם המצווה הוא לספר את הנס של יציאת מצרים על-ידי שתית ד' כוסות דרך חירות... לעומת זה, עצם קיום מצוות סוכה אינו סיפור הנס אלא ישיבה ודירה בסוכה... לפיכך לא חל הטעם דאף הן היו באותו הנס לחייב נשים בישיבה בסוכה, שהרי גוף המצווה איננו פרסום ניסא. לפי זה יש לומר שהטעם אף הן היו באותו הנס שייך בדין דאורייתא, אלא שלא נאמר במצוות סוכה" (שעורי הגרי"ד למסכת סוכה).

הגרי"ד הסביר כי עצם הישיבה בסוכה אינה קשורה בנס אלא היא מצווה עצמאית. לדידו אין צורך להגיע לחידושם המפליג של התוספות, כי גדר 'אף הן היו באותו הנס' אינו קיים במצוות דאורייתא, שכן סוכה כלל אינה מצווה התלויה בנס.

לענ"ד, לאור שיטת רש"י שהצגנו לעיל הדברים מסתדרים כמין חומר. מצוות ישיבה בסוכה אמנם אינה תלויה במצוות ידיעת הדורות ולכן נשים פטורות מן הסוכה, אבל אולי הן חייבות להיזכר כל שנה בענני הכבוד.

 

[1] בהקשר זה נציין כי במדרש אנו מוצאים לימוד מפסוק הממעט נשים ממצוות סוכה: "אזרח - זה אזרח, האזרח - להוציא את הנשים, כל האזרח - לרבות את הקטנים, בישראל - לרבות גרים ועבדים משוחררים" (ספרא י"ב, יז).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)