דילוג לתוכן העיקרי

פרק ד | 3 | ברק מול סיסרא

 

עיונים בספר שופטים

ברק מול סיסרא

דבורה, בדבריה, משווה בין צבאות ברק וסיסרא: היא אומרת לברק שימשוך את צבאו להר תבור, ואילו ה' ימשוך את צבא סיסרא אל נחל קישון. אך בין ברק וסיסרא ניתן למצוא עוד מספר הקבלות.

בספר שופטים ניתן לראות מספר פעמים את מוטיב הנפילה ביד אשה. הדוגמה המפורסמת ביותר היא אבימלך, שאשה אחת השליכה עליו פלח רכב ורוצצה את ראשו. לנושא כליו הוא אומר: "שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי, פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ" (שופטים ט', נד).

 

הנפילה ביד אשה פירושה, לפחות בספר שופטים, בושה גדולה. והנה, כזכור, בתגובתה לדרישת ברק לבוא איתו למלחמה, דבורה אומרת שברק לא יזכה לתפארת בניצחון, משום ש"ביד אשה ימכור ה' את סיסרא". כך, למעשה, יזכו גם ברק וגם סיסרא לבושה, במכה אחת: סיסרא – משום ש'אשה הרגתהו', וברק – משום שאשה לקחה ממנו את כבוד המנצחים.

שני הצדדים אוספים את צבאם, והפועל המשמש לתיאור המעשה הוא 'ויזעק': "וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה..." (שופטים ד, י), "וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ" (שופטים ד, יג).

בנוסף, תבוסתו של סיסרא מוצגת כהיפוך מעשיו של ברק. לסיסרא היו מרכבות, אך צבא ברק נע ברגל; לפיכך נאמר על ברק: "וַיַּעַל בְּרַגְלָיו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ..." (שופטים ד, י)

והנה, כשסיסרא המובס יורד מן המרכבה ובורח, נעשה שימוש באותו ביטוי, המדגיש את העובדה שהוא נאלץ לברוח ברגליו: "וַיָּנָס בְּרַגְלָיו" (שופטים ד, טו) "וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו..." (שופטים ד, יז), ומול ברק, שעליו נאמר: "וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר..." (שופטים ד, יד), נאמר על סיסרא: "וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה" (שופטים ד, טו).

 

שיאו של הסיפור הוא, כמובן, באוהל יעל אשת חבר הקיני. חיסולו של סיסרא באוהל יעל משמש, כאמור, לשתי מטרות: השפלתו של סיסרא ובושתו של ברק. והנה גם בסיפור זה ניתן לראות את שתי המטרות מתממשות בלשון דומה: "וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא, וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא, וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה..." (שופטים ד, יח). ולעומת זאת: "וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא, וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ, וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת... (שופטים ד כב).

 

יעל יוצאת לקראת שניהם וקוראת להם לבוא פנימה, אל גורלם: זה – לשחיטה, וזה – לראות את אויבו הרוג בידי אשה ולא בידיו שלו. כך מובן מדוע היה צורך בפסוק האחרון; לאחר מות סיסרא, היה חשוב לנביא להוסיף פסוק שכל תוכנו הוא שברק בא אל יעל והיא הראתה לו את סיסרא מת, משום שזהו סיומו האמיתי של הסיפור: ברק מבין שסיסרא ניתן בידי אישה ולא בידיו.

נריה קליין

 

 

 

 

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)