נשא | ברכת כוהנים

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:  יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:  וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם:" (במדבר ו', כב-כז)

יש לדקדק בפסוקים: מי מברך את בני ישראל?

מחד – "כה תברכו... אמור להם"; ומאידך: "ואני אברכם". כלומר: הקב"ה מברך את בני ישראל באמצעות הכוהנים. תפקידם של הכוהנים הוא לומר לבני ישראל שלושה פסוקים, ה"שמים" על בני ישראל את שמו של הקב"ה, ובעקבות זאת – "אני אברכם".

מה פשר התהליך הזה, ומהי מהות תפקידם של הכוהנים?

ברכה - פירושהּ הורדת שפע אלוקי לעולם. התנאי להורדת שפע אלוקי לעולם הוא בהכרת הטוב של הזוכים לשפע, ההכרה שיסודו ומקורו של השפע הוא הקב"ה. על ידי הכרה זו, השפע חוזר ויורד לעולם, וחוזר חלילה. האדם המברך מודה לקב"ה על הטוב שנתן לו, ובעקבות הכרה זו, האדם נעשה זכאי וראוי להמשך חסדי ה'. תפקידם של הכוהנים הוא חינוכי: " כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ" (מלאכי ב', ז); " יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים ל"ג, י). המסר החינוכי שמעבירים הכוהנים לעם בברכת כוהנים מרוכב משלוש אמירות שונות:

1. "יברכך ה' וישמרך". בפשטות, מדובר בברכה גשמית – שפע של פרנסה, כלכלה, בריאות הגוף.

2. "יאר ה' פניו אליך ויחנך". הארת פנים – פירושהּ הארה רוחנית. "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו', כג). גם חנינה מתפרשת בהקשר זה במשמעות רוחנית.

3. "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". נשיאת פנים של הקב"ה – פירושהּ שלום. שלמות בכל העולמות. ישנם אנשים שזכו לשלמות במישור מסוים – הגשמי, או הרוחני. אנשים השלמים בגופם ובממונם, אך לא בנפשם; וכן להפך. הארת פנים ללא ברכה, או ברכה ללא הארת פנים. המצב ה"מושלם" הוא שלמות בשני המישורים. כמאמר חז"ל: "ויבא יעקב שלם – שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו".[1] שלמות היא הרמוניה בעולמו של הקב"ה.

הכוהנים חוזרים ומדגישים את מקור הברכות, את מקור השפע: יברכך – ה'! יאר – ה'! ישא – ה'! ובעקבות זאת – "ושמו את שמי". שמו של ה' יהיה שגור בפיהם של ישראל, ויבינו בני ישראל שכל טובה, ברכה, הארת פנים, חנינה, שלום – ממנו. מי שמכיר בטובתו של הקב"ה, ויודע שהוא מקור הטוב - יבורך. "ואני אברכם". הסגולה להשפעת הטוב היא הכרת הטוב. על ידי חינוך בני ישראל להכרת הטוב, הכוהנים גורמים לכך שהקב"ה ימשיך ויברכם.

נדמה, שרעיון זה קשור למיקומה של פרשת ברכת כוהנים במכלול פרשת נשא. הפרשיות שקדמו לברכת כוהנים עוסקות באשם מעילות, אשה סוטה ודיני נזיר. בפרשיות אלו יש ממד של משבר מסוים, פגם רוחני. טומאה, יצריות ותאוותנות ממונית או מינית, הדורשת כפרה ו/או הרחקה.

ברכת כוהנים מוצגת כתיקון לפגמים האנושיים המתגלים בפרשתנו: האדם ששם שמים שגור בפיו – ייחס כל טוב בעולם לריבונו של עולם. האדם שמכיר בכך שמקור כל הטוב בקב"ה – יתגבר על תאוותיו ולא יממשם בדרכים אסורות, לא יסטה ולא יחטא.