דילוג לתוכן העיקרי

בבא קמא | דף עא | מעשה שבת

סוגייתנו מביאה מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בדין מי שטבח בשבת את השור או השה שגנב: רבי מאיר מחייבו בתשלומי ארבעה וחמישה, וחכמים פוטרים. הגמרא מבארת שאם הגנב הוא זה ששחט, ברור שהוא פטור מתשלומי ארבעה וחמישה, משום "קים ליה בדרבה מיניה": הוא מתחייב מיתה על כך ששחט בשבת, וממילא אי אפשר לחייבו בחיוב ממוני, ורבי מאיר וחכמים נחלקו רק ביחס לגנב שמינה שליח שישחט עבורו.

הגמרא מוסיפה ומסבירה שדעת חכמים הפוטרת היא דעתו של רבי שמעון, הסבור ששחיטה בשבת היא "שחיטה שאינה ראויה", שלדעתו אינה מוגדרת כשחיטה כלל, ועל כן אינה מחייבת בתשלומי ארבעה וחמישה. מדוע שחיטה בשבת היא שחיטה שאינה ראויה? הגמרא תולה את הדבר בדעת רבי יוחנן הסנדלר, הסבור שדבר שנעשה בשבת מוגדר, ברמה מסוימת, כ'קודש', וממילא אסור באכילה:

"דתנן: המבשל בשבת... רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג – יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, במזיד – לא יאכל עולמית, לא לו ולא לאחרים. מאי טעמא דר' יוחנן הסנדלר... 'ושמרתם את השבת כי קֹדש היא לכם' – מה קדש אסור באכילה, אף מעשה שבת אסורין באכילה".

דבריו של רבי יוחנן הסנדלר הובילו כמה מן האחרונים להבנה מחודשת בדין מעשה שבת. רש"י ותוספות בחולין (טו ע"א) טענו שאיסור מעשה שבת הוא קנס על חילול השבת. מקובל להסביר שקנסות הם 'איסורי גברא', דהיינו איסורים המוטלים על האדם, ואינם נובעים ממעמד החפץ כשלעצמו. ואולם כפי שראינו, רבי יוחנן הסנדלר מתייחס בפירוש למעמדו של המאכל שנתבשל בשבת וקובע שהוא קודש. ואכן, הרב צבי פסח פראנק (שו"ת הר צבי, אורח חיים א, קפג) מסביר:

"שאיסור הנאה ממלאכה הנעשית בשבת על ידי ישראל באיסור, כגון המבשל בשבת, גדר האיסור הוא איסור חפצא, שעל המאכל חל שם איסור אכילה והנאה".

הרב פרנק מוסיף ומבאר כי אף שרבי יהודה ורבי מאיר חלקו על רבי יוחנן הסנדלר, והלכה כמותם, גם הם מודים לעצם התפיסה היסודית שאיסור מעשה שבת הוא איסור חפצא.

לדברי הרב פרנק יש משמעות רבה להבנת אופיים של איסורי שבת. אם דבר שהתבשל בשבת אסור באיסור חפצא – מסתבר שמשהו התחולל בו. מהו הדבר הזה? נראה לפרש שההלכה מתייחסת ל'חילול שבת' כאל מושג שיש לו תוצאה הלכתית בעלת משמעות, לאמור: אדם המבצע פעולה אסורה מוביל לחילול של ממש – הוא פוגע בקדושת השבת, ואיסור מעשה שבת הוא ביטוי לפגיעה זו.

[להבהרת הדברים נשווה בין איסור מעשה שבת לאיסור גילוח בתער. איסור גילוח בתער ממוקד אך ורק בפעולת הגילוח, ולא במציאות שבעקבותיה: האיסור הוא רק להתגלח בתער, אך אין איסור להיות מגולח. בשבת, לעומת זאת, נאסרה לא רק המלאכה עצמה אלא גם תוצאתה, דהיינו העובדה שהשבת התחללה. ואכמ"ל.]

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)