דילוג לתוכן העיקרי

בבא קמא | דף נו | חיוב בדיני שמיים

הגמרא בסוגייתנו מביאה סדרה של מעשים שעליהם "פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים". במבט ראשון מעוררת הלכה זו תמיהה: אם המזיק אשם – יש לחייבו, ואם איננו אשם – מדוע חייב הוא בדיני שמיים? מדברי התוספות והרשב"א על סוגייתנו עולה שהיא עוסקת בתרחישים שונים של גרמא בנזיקין, וכידוע, קיימא לן להלכה שגרמא בנזיקין פטור. אלא שדברים אלו מחריפים את השאלה עוד יותר: אם גרמא בנזיקין פטור, מדוע בתרחישים שלפנינו חייבים בדיני שמיים?

קודם שנשיב על שאלה זו נציע שני הסברים אפשריים לעצם ההלכה הפוטרת בדיני אדם ומחייבת בדיני שמיים. אפשר להבין שהחיוב בדיני שמיים הוא הרחבה של החיוב הרגיל: התורה קבעה רמת אחריות מחייבת לכל אב נזיקין, והחיוב בדיני שמיים מגביה את רף האחריות. לחלופין אפשר לומר שהחיוב בדיני שמיים אינו קשור לחיוב המקורי, אלא הוא חיוב עצמאי הנובע מעצם הפגיעה בזולת.

מסתבר ששתי התבניות קיימות בסוגייתנו. נבחן לדוגמה את חיובו של הכופף קמת חברו בפני הדלֵקה. חיוב זה איננו נכלל בנזקי אש הרגילים, אך ברור למדי שהוא חלק מהם. ואכן הרמב"ם (נזקי ממון יד, יד) מביא חיוב זה בעיצומן של ההלכות העוסקות בנזקי אש. ללמדנו שיש שתי רמות של חיוב בנזקי אש: הרמה הפשוטה, שבה חייבים בדיני אדם, ורמה גבוהה יותר, שהחיוב בה הוא רק מדיני שמיים. לעומת זאת, השוכר עדים להעיד עדות שקר על חברו – קשה לסווגו באחד מאבות הנזיקין המוכרים לנו, ונראה שזהו חיוב עצמאי, הנובע מן הפגיעה בזולת מצד עצמה.

הבה נשוב עתה לגוף החיוב בדיני שמיים וננסה להציע לו הסבר המבוסס במידת מה על דבריו של תלמיד רבנו תם (לעיל ט ע"ב). בגמרא נאמר שהכופף קמת חברו בפני רוח מצויה חייב בדיני אדם, ואילו הכופף אותה בפני רוח שאינה מצויה חייב רק בדיני שמיים. תלמיד רבנו תם הבין שבמקרה השני נחשב הנזק לסוג מסוים של אונס. ומדוע יתחייב המזיק בדיני שמיים על נזק שהתרחש באונס? תלמיד רבנו תם מבאר ש"כיון שמתכוין להזיק לחבירו, אפילו נעשה היזק על ידי אונס, חייב בדיני שמים", כלומר החיוב בדיני שמיים נובע מעצם הכוונה להזיק, אף שלמעשה חוללה את הנזק רוח שאינה מצויה.

דומה שזהו גם פשר המונח 'דיני שמיים'. בשר ודם אינו מסוגל לחדור אל מחשבותיו ותוכניותיו של אדם אחר; אין הוא רואה אלא את מעשיו. אך "האדם יראה לעינים, וה' יראה ללבב" (שמואל א טז, ז), וכלפי שמיא גליא מה הייתה כוונתו האמתית של האדם. ובכן, חיובו של המתכוון להזיק הוא דווקא בדיני שמיים, מפני שרק בדיני שמיים אפשר לדונו ולעמוד על פשעו. כנראה זהו היסוד להבחנה בין שתי רמות החיוב – דיני אדם ודיני שמיים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)