דילוג לתוכן העיקרי

תמורה | דף לב | בעלות בקודשי מזבח ובקודשי בדק הבית

 

הפרק האחרון במסכת תמורה עוסק ביחס שבין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית. קדשי מזבח הם זבחים המיועדים להקרבה, בעוד שקודשי בדק הבית הם ממון הנמסר לבעלות ההקדש. הרמב"ם (הלכות ערכין וחרמין ה, יח) קבע:

"שכל הקדש בדק הבית קדושת דמים הוא".


כלומר, ההקדשה לבדק הבית הינה בעלת משמעות ממונית בלבד. זאת, בשונה מקודשי מזבח, אשר אינם מסתפקים בחלות ממונית, ומחילים קדושה גם על גופה של הבהמה.

לכאורה, קודשי מזבח הנם בעלי רמת קדושה גבוהה יותר מקודשי בדק הבית, משום שכאמור, חלה בהם גם קדושת הגוף. עם זאת, הלכה אחת בסוגייתינו מציבה דווקא את קדשי בדק הבית במעמד עדיף. המשנה (דף לב עמוד א) דנה באפשרות להוסיף קדושה על קדושת מזבח או על קדושת בדק הבית. מפשטות הסוגיה עולה, כי ניתן להקדיש קודשי מזבח, אך לא ניתן להקדיש קודשי בדק הבית. כך מסכם זאת הרמב"ם (הלכות ערכין וחרמין ו, ח):

"המקדיש קדשי מזבח לבדק הבית הרי ההקדש חל עליהן ותערך הבהמה ותפדה ויפלו דמיה לבדק הבית והבהמה תקרב למה שהיתה בתחלה. אבל המקדיש קדשי בדק הבית למזבח ואמר הרי זה עולה או שלמים או החרימם לכהנים לא עשה כלום ואין הקדש מזבח ולא החרם חל על קדשי בדק הבית שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו".


חשוב לשים לב לנימוק שמציע הרמב"ם בסיום דבריו: קדשי בדק הבית שייכים להקדש ולבאי כוחו, ועל כן לא יכול אדם להקדישם. מדבריו של הרמב"ם עולה שבקדשי מזבח אין בעיה כזו, ואין להגדירם "דבר שאינו שלו". לכאורה, אם קדשי בדק הבית מוגדרים דברי שאינו ברשותו של אדם, קל וחומר שקדשי מזבח, שיש בהם גם קדושת הגוף, מוגדרים דבר שאינו ברשותו!

החידוש העולה מן הרמב"ם הוא, שאין כך פני הדברים. היות ועיקרם של קודשי בדק הבית במעמדם הממוני, הרי שהם מופקעים לחלוטין מן המקדיש או מכל אדם אחר. בקודשי מזבח יש אמנם קדושת הגוף, אך מסתבר שאותה קדושה אינה מפקיעה אותם באופן גורף מעולם האדם. אדרבה, הזבח מיועד להקרבה, אך למקריב ישנה זיקה ושייכות כלפיו, ועל כן הוא מוסמך להקדישו לבדק הבית.

ואמנם, אחרונים התלבטו כיצד יש להגדיר את מעמדם של קדשי בדק הבית: האם מדובר על בעלות אנושית גמורה, אלא שיש בהם גם ייעוד של קדושה; או שמא ישנה כאן מעין בעלות מפוצלת - לאדם ולהקדש גם יחד. לשאלה זו השלכות רבות, ויש לבחון אותה בלימוד הסוגיות שבהן עסקינן.

נעיר, לסיום, כי מדברי רש"י והתוספות בסוגייתינו עולה, כי עיקר ההבדל בין קדשי מזבח וקדשי בדק הבית נוגע ל"טובת ההנאה". על פי דרכם, אין הכרח להגיע למסקנה שהוצעה בשיטת הרמב"ם, ולפיה עיקר ההבדל הוא בכך שקדשי בדק הבית אינם שלו, בעוד שקדשי מזבח נתונים בבעלות האדם.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)