דילוג לתוכן העיקרי

בבא מציעא | דף לו | פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה

בעיוננו למסכת בבא קמא דף נ' עסקנו במחלוקת רב ושמואל בשאלה מהו היסוד המחייב בנזקי בור – ההבל שבבור או החבטה בקרקעו. באותו עיון הזכרנו בקצרה יסוד העולה בסוגייתנו, וכעת נרחיב על אודותיו. הגמרא מביאה מחלוקת:

"אתמר: פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה – אביי משמיה דרבה אמר חייב, רבא משמיה דרבה אמר פטור".

במקרה המתואר כאן השומר התרשל בשמירתו, אך בסופו של דבר הבהמה מתה מחמת גורם אחר, ולא מחמת הרשלנות. לדעת רבא השומר פטור, וכן נפסק להלכה; אבל אביי סבור כי השומר חייב, אף שלכאורה הבהמה לא מתה בגללו.

מלשון הגמרא אפשר היה להבין שהאמוראים נחלקו בהבנת המציאות: אביי סבור שתנאי האקלים באגם ("הבלא דאגמא") עלולים להמית את הבהמה, ואילו לדעת רבא אין חשש מיוחד למוות באגם. ואולם בשיטה מקובצת על אתר מופיע הסבר המבוסס על ההנחה שמסתבר יותר להעמיד את מחלוקת האמוראים בשאלה הלכתית עקרונית, ולא בשאלה מציאותית, "דלא פליגי רבא ואביי במציאות ממש בלא טעם". על פי הסבר זה, אביי מחדש חידוש הלכתי בדבר חיובו של השומר:

"כיון שפשע תלינן עליו בכל מידי להחמיר עליו, ואף על גב דלא ברי היזקא דהבלא... אלא שכשברור לנו שסופו באונס גמור, הרי יצא מן הפשיעה בודאי, ופטור. וכשהוא מסופק אם סופו באונס, מוקמינן ליה אחזקתיה בפשיעת היציאה ולא מיפטרינהו מספק".

נראה שלדעת השיטה מקובצת אליבא דאביי, במצב המתואר משתנים יחסי הכוחות בכל הנוגע למוחזקות. ההלכה הפשוטה היא שהשומר הוא המוחזק בממון, והמפקיד, התובע אותו על רשלנותו, הוא המוציא מחברו, החייב כידוע להביא ראיה ברורה כדי לזכות בתביעתו. אביי, על פי ביאור זה, סבור כי אם השומר התרשל בשמירתו המצב מתהפך: השומר הופך ממוחזק למוציא, ומעתה עליו להביא ראיה שהבהמה לא מתה באשמתו. אומנם מות הבהמה מחמת ההבל שבאגם איננו אפשרות סבירה, אך כל עוד השומר לא הפריך אותה בוודאות, הוא חייב לשלם לבעל הבהמה [קביעה זו מקבילה במידה רבה לדין 'תחילתו בפשיעה וסופו באונס', והשיטה מקובצת עומד על ההבחנה בין שתי ההלכות].

על פי הבנה זו תתבאר דעת רבא באחת משתי דרכים:

א. רבא מקבל את חידושו העקרוני של אביי, שהשומר מתחייב מחמת רשלנותו, אלא שהוא סבור כי לא יעלה על הדעת שהבהמה מתה מחמת הבל האגם, ולכן השומר יכול לטעון בוודאות שהבהמה לא מתה מחמתו (הדרך הזו היא שלא כדעת השיטה מקובצת "דלא פליגי רבא ואביי במציאות ממש בלא טעם").

ב. רבא שולל את עצם חידושו של אביי וסובר כי אף שייתכן שהבהמה מתה מחמת ההבל, אי אפשר לחייב את השומר, משום שהוא מוחזק בממונו, ועל המפקיד להביא ראיה ברורה כדי לחייבו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)