ראש השנה | דף ז | באחד בניסן ראש השנה

המשנה הפותחת את המסכת קובעת שראש השנה למניין חודשים הוא באחד בניסן, כלומר שהחודש הראשון הוא חודש ניסן, החודש השני הוא חודש אייר וכן הלאה, והגמרא בסוגייתנו עוסקת בשאלה מניין נלמד הדבר. הראשונים העלו שאלה נוספת המתעוררת בעקבות קביעת המשנה: מה הנפקא מינה לקביעת סדר החודשים? וכי מה אכפת לנו איזה חודש הוא החודש הראשון?

הרשב"א בסוגייתנו הסביר שקביעת סדר החודשים חשובה להבנת הפסוקים, המזכירים את תאריכי החגים על פי מניין החודשים. רק כשאנו יודעים שחודש ניסן הוא החודש הראשון, אנו יודעים שיום כיפור, לדוגמה, שהתורה קובעת שזמנו "בעשור לחודש השביעי", הוא בעשירי בתשרי. אם כן, מניין החודשים אינו בעל משמעות כשלעצמו, אך הוא תנאי להבנת כוונת התורה ודיניה.

על פי הבנה זו נראה שאין לסדר החודשים משמעות מיוחדת, אלא שיש צורך בקביעת סדר כלשהו, כדי שאפשר יהיה לכנות כל חודש בשם מוסכם וידוע. אם כן, מדוע נקבע דווקא חודש ניסן כחודש הראשון?

על כך השיב הרמ"ה (דבריו נמצאו לפני כמה עשרות שנים באוסף כתבי היד של הברון גינזבורג, והובאו בהערותיו של הרב שילה רפאל לתוספות הרא"ש בסוגייתנו):

"לפי שכל המועדים מניסן ועד תשרי הם ועד בכלל, אבל ממרחשון ועד ניסן ולא עד בכלל אין שם מועד, ולפי שהיה הכתוב צריך לתלות את החגים והמועדים בחדשים כדי שיודע באי זה חדש הם נעשים... ולפי שאין סוד חֹדש העיבור בנוי אלא על חֹדש האביב, כדי שיהא רוב אביב מצוי בחדש שהפסח נעשה בו והיינו ניסן, אבל מניסן ועד תשרי אין שם עיבור, לפיכך הוצרך הכתוב למנות לחדשים מניסן כדי להודיענו זמן החגים והמועדים בדרך קצרה".

הרמ"ה מקשר את מניין החודשים מניסן לדין נוסף הנזכר בסוגייתנו – שאין מעברים את השנה אלא בהוספת חודש אדר, ולא בהוספת חודש אחר. אם המניין היה מתחיל מחודש תשרי, לדוגמה, היה קשה לומר מתי חל פסח – בשנה פשוטה הוא היה חל בחודש השביעי, ואילו בשנה מעוברת – בחודש השמיני. לעומת זאת, כאשר מתחילים למנות את החודשים מניסן מניין החודשים קבוע – לכל חג החודש המיוחד לו, ובשנה מעוברת החודש הנוסף הוא החודש השלושה עשר, שאינו משפיע על מניין החודשים האחרים.

אפשרות נוספת עולה מדברי הרמב"ן בפירושו לתורה (שמות יב, ב), שהשיב על שתי השאלות כאחת:

"וטעם 'החדש הזה לכם ראש חדשים' שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר 'בחדש השלישי'... 'ובחדש השביעי באחד לחודש', וכן כלם, וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת...".

לדעת הרמב"ן, קביעת סדר החודשים אינה רק עניין של סדר ופרשנות הפסוקים, אלא מצווה – יש למנות את החודשים מניסן, כדי שבכל עת נזכור את ימי תחילת היותנו לאומה ואת חסד ה' בהצלתנו משעבוד מצרים. כך מובן גם הצורך בקביעת מניין לחודשים, וגם התחלת מניין זה דווקא מחודש ניסן.

[בדרשתו לראש השנה הוסיף הרמב"ן שלפני יציאת מצרים אכן היה קיים רק מניין השנים, המתחיל מתשרי, ולחודש ניסן לא היה כל ייחוד.]

על פי יסוד זה, שמניין החודשים מביא לידי ביטוי את זכרון ניסי הגאולה, מסביר הרמב"ן גם את מנהגנו שלא לציין את החודשים באמצעות מניינם אלא בשמות:

"ואמרו שמות חדשים עלו עמנו מבבל, כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו, והסִבה בזה כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב 'ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון' חזרנו לקרֹא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו הש"י, כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים...".

הרמב"ן מסביר ששמות החודשים הנהוגים כיום שאולים מן השפות המדוברות בארצות שאליהם גלו ישראל בחורבן בית ראשון, וקריאת החודשים בשמות אלו מזכירה את הגאולה מגלות זו.

על פי הסבר זה היה מקום לומר שלאחר הגאולה מגלות בבל אין עוד צורך למנות את החודשים מניסן, אולם במקום אחר (בדרשתו לראש השנה) מבהיר הרמב"ן:

"ולא שנשנה השמות הראשונים ונשכח גאולת מצרים, אלא שנצרף שם שמות בבל...".

מדברים אלו משמע שגם כיום יש להקפיד למנות את החודשים על פי המניין המתחיל מניסן, בנוסף לשמות החודשים שעלו מבבל. אולם אנו איננו נוהגים כך – גם כשאנו מכריזים את שמות החודשים, כגון בברכת החודש שב'שבת מברכין', איננו מציינים את מספרו של החודש אלא רק את שמו. בעקבות זאת צמצם ר' ירוחם פערלא (בביאורו לספר המצוות לרס"ג, מצוות עשה נ"ו) את קביעתו של הרמב"םן, והסביר שמניין החודשים אינו חובה חיובית, כלומר שיש להקפיד לציין את מספרו של החודש, אלא חובה שלא לציין מספר אחר – כאשר מציינים את מספרו של חודש כלשהו, יש להקפיד לציין זאת על פי המניין המתחיל בניסן.

[שאלה נוספת הקשורה לענייננו היא שאלת השימוש בתאריך הלועזי, המקובל כיום, והרוצה להרחיב בכך יוכל למצוא את סיכום הדברים בשו"ת יביע אומר חלק ג, יורה דעה ט'.]