נידה | דף יג | בדיקה לטהרות
בסוגייתנו, הגמרא עוסקת בדין של קטנה שנדרשת לבדיקה משום שהיא עוסקת בטהרות:
"תנו רבנן: חזקה, בנות ישראל עד שלא הגיעו לפרקן - הרי הן בחזקת טהרה, ואין הנשים בודקות אותן. משהגיעו לפרקן - הרי הן בחזקת טומאה, ונשים בודקות אותן".
הבדיקה הנדרשת היא שחרית וערבית, כמו שלמדנו לעיל (דף ד עמוד ב) ונאמרה במפורש במשנה (א, ז):
"ופעמים צריכה להיות בודקת בשחרית ובין השמשות ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה יתירה עליהן כהנות בשעה שהן אוכלות בתרומה רבי יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה".
כלומר, כל אשה שעוסקת בטהרות מחוייבת לבדוק את עצמה; במקרה של קטנה אין היא בודקת את עצמה אלה נשים אחרות בודקות אותה. השאלה המתבקשת היא מדוע שלא תבדוק אותה קטנה את עצמה?
יתכן שניתן להוכיח מכאן כפי שיטתו של רש"י (לעיל דף ה עמוד א ד"ה אין חוששין) שהשיעור של הגיע זמנה לראות הוא שהיא בת שתים עשרה שנים אף אם היא לא הביאה שתי שערות (ואין דרישה של שני התנאים – גם שתי שערות וגם גיל שתים עשרה). אם אכן נאמר כך, יוצא שהקטנה שעליה שאלנו לעיל לא נאמנת לבדוק את עצמה ומשום כך היא צריכה בדיקה על ידי נשים אחרות.
ברם, הרמב"ם לא פסק כפי שיטתו של רש"י שם, לשיטת הרמב"ם עליה להיות בת שתים עשרה ובנוסף עליה להביא שתי שערות, ואף על פי כן הוא פסק להלכה (הלכות מטמאי משכב ומושב ד, ח):
"חזקת בנות ישראל שלא הגיעו לפירקן בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן אבל משהגיעו לפירקן צריכות בדיקה ונשים בודקות אותן".
דהיינו, גם לדברי הרמב"ם הנשים בודקות את אותן קטנות. יתכן להסביר את זה בכך שהבדיקה הזו דורשת ניסיון ולכן הצריכו חכמים שנשים יבדקו אותן עד שתלמדנה הן לעשות זאת בעצמן.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)