דילוג לתוכן העיקרי

זבחים | דף יח | בגדי כהונה

 

הגמרא בדפים י"ז-י"ח עוסקת בבגדי הכהונה. בדף י"ז עמוד ב' מסבירה הגמרא, שעבודתו של כהן מחוסר בגדים פסולה, משום ש:

"בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם".


כלומר, חיסרון הבגדים משפיע, ברמה זו או אחרת, על קדושת הכהנים.

האם כהונתו של הכהן אכן בטלה אם איננו לובש את הבגדים? דיון ידוע המבוסס על שאלה זו הוא זה שמביא המרדכי בהגהותיו למסכת גיטין (סימן תס"א):

"מעשה בכהן שיצק מים על ידי רבינו תם. והקשה לו תלמיד הא שנינו בירושלמי המשתמש בכהונה מעל?! והשיב לו, שאין בהם קדושה בזמן הזה, דקיימא לן בגדיהם עליהם קדושה עליהם, ואי לא לא. והקשה אם כן כל מיני קדושה לא ליעביד להו?! ושתיק רבינו תם".


התלמיד המקשן הוביל את רבינו תם לבירור השאלה הנ"ל: האם חסרון הבגדים אכן מפקיע לחלוטין את מעמדו של הכהן לכל העניינים כולם, ועל כן מותר להשתמש בהם ואין בהן כל מיני קדושה, או שמא חסרון הבגדים נוגע אך ורק לעבודת המקדש, אך לא לעצם מעמד הכהן. נראה, שהשאלה אכן מורכבת, ועל כן בחר רבינו תם לשתוק ולא לענות עליה.

במטרה לחדד את הספק שמציג המרדכי, יש לעיין באופי החובה ללבוש בגדי כהונה. לדעת הרמב"ם (ספר המצוות, מצות עשה ל"ג) לבישת בגדי הכהונה היא מצות עשה. הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות חולק על כך, וטוען שהבגדים הם "מכשיר" לעבודה. כלומר, כדי לעבוד במקדש מוכרח הכהן למלא מספר תנאים, וביניהם לבישת הבגדים, ואולם אין לראות בכך מצות עשה של ממש.

לכאורה, דברי הרמב"ן פשוטים יותר מדברי הרמב"ם: התורה קובעת סדר מסויים לעבודת המקדש: כיצד היא מתבצעת, היכן היא מתבצעת, ואילו בגדים לובשים בשעה שהיא מתבצעת. כל אלה יחד הינם פרטים נקודתיים ביחס לעבודה. מסתבר, שלדעת הרמב"ם לבישת הבגדים איננה רק פרט מפרטי העבודה, אלא נושאת תוכן ומשמעות עצמאיים. בכותרת לאותה מצוה בספר המצוות כתב הרמב"ם:

"והמצוה הל"ג היא שנצטוו הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים לכבוד ולתפארת ואז יעבדו במקדש".


הרמב"ם מצטט את לשון הכתוב "לכבוד ולתפארת", ונראה שלשון זו מהווה יסוד מוסד בהגדרת המצוה. נראה לבאר, שהכהנים נבחרו לא רק לעבודה במקדש, אלא לייצוג שכינתו של הקדוש ברוך הוא עלי אדמות. בלבושם המיוחד, שיש בו משום גינוני מלכות (ראה בפירוש הרמב"ן לתורה בתחילת פרשת "תצוה"), מצהירים הכהנים על כך שהם שלוחיו של הקדוש ברוך הוא, ותפקידם לפרסם את מלכותו בעולם. אמנם, כהנים שאינם עובדים במקדש אינם לובשים את בגדי הכהונה, אך בעת היות הכהנים במקדש, לבושם נושא מסר מיוחד לכל באי המקדש, ומשם לכל באי עולם.

ייתכן, שהמחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן משתקפת בנקודה נוספת בסוגייתינו. בברייתא בדף י"ח נאמר:

"היו מטושטשין או מקורעין, ועבד - עבודתו פסולה".


בביאור דין בגדים קרועים כתב הרמב"ן (בהשגותיו לספר המצוות של הרמב"ם, לא תעשה קס"ד):

"שהבגדים הקרועים הם כמי שאינם, והוה ליה מחוסר בגדים".


כלומר, בגד קרוע איננו בגד, ולכן לא ניתן ללובשו בשעת העבודה. לעומת הרמב"ן, כתב הרמב"ם בהלכות כלי המקדש (פרק ח' הלכה ד'; וכן פירש גם רש"י בסוגייתינו):

"בגדי כהונה מצוותן שיהיו חדשים נאים ומשולשים כדרך בגדי הגדולים, שנאמר: "לכבוד ולתפארת"; היו מטושטשין או מקורעין ... עבודתו פסולה".


לדעת הרמב"ם קרע קטן איננו מפקיע את הגדרתו של הבגד, ואולם אין בו משום "כבוד ותפארת". גם כאן, מצטט הרמב"ם את לשון הכתוב, ונראה שכוונתו להבליט את התוכן העצמאי הקיים בלבישת בגדי הכהונה, וזאת אף ללא קשר ישיר לעבודת המקדש כשלעצמה.
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)