דילוג לתוכן העיקרי

בבא בתרא דף סג - תנו חלק לפלוני בנכסי

"'תנו חלק לפלוני בנכסי' - מאי?
תא שמע, דתניא: האומר 'תנו חלק לפלוני בבור' - סומכוס אומר: אין פחות מרביע; 'לחבית' - אין פחות משמינית..." (סג ע"א).

הרשב"ם (ד"ה סומכוס אומר) מבאר שסומכוס הולך כאן לשיטתו, שממון המוטל בספק חולקים. לדבריו, הספק הוא אם כוונת הנותן הייתה לתת חצי הבור או שמא רק "חלק בעלמא", כלומר חלק קטן מאוד, כגון רביעית הלוג; לכן חולקים, ואותו פלוני יקבל רבע. בחבית הספק הוא אם הכוונה לחצי הכמות של חבית - שהיא עצמה חצי בור - או שמא לכלשהו, והמחצית היא אפוא שמינית. וכן הלאה.

והקשה הריטב"א: הלוא סומכוס פוסק שחולקין בממון המוטל בספק רק כשיש לשני הצדדים דררא דממונא (ראה בבא מציעא דף ב ע"ב), כגון כאשר נגרם לתובע נזק ואין יודעים כמה, או במוכר פרה ואין יודעים אם ילדה קודם המכירה או לאחריה; אבל בסוגייתנו אין למקבל המתנה שום תפיסה בממונו של הנותן, ולכן יודה סומכוס שהמוציא מחברו עליו הראיה! על כן ביאר הריטב"א כי פסקו של סומכוס כאן איננו נשען על דינו המפורסם "ממון המוטל בספק חולקים", אלא הוא אומדן דעת מדויק בדבר רצונו של הנותן, ואומדן דעת זה יכול להיות מקובל גם על החולקים על סומכוס.

מה ישיב הרשב"ם על קושייתו של הריטב"א?

נראה שלדעתו אכן יש גם כאן דררא דממונא. הרשב"ם (ד"ה תנו חלק לפלוני בנכסי) עצמו מציין שבתוספתא מצינו דעה החולקת על סומכוס וסוברת שפלוני מקבל המתנה חולק עם היורשים כאילו היה אחד מהם; והוא מבאר כי זוהי דעת חכמים, החולקים על סומכוס. יתכן אפוא שסומכוס אמנם חלק על חכמים בפירוש הכמות שרצה הנותן לתת, אך לא במה שנוגע לאופי הנתינה: הנותן ביקש להעניק למקבל לא מתנה סתם, כי אם מעמד של יורש; על כן יש למקבל דררא דממונא כלפי הממון המוטל בספק, שהרי הוא נחשב יורש. (עצם האפשרות לתת מעמד של יורש למי שאינו אחד מן הקרובים תידון בע"ה בפרק התשיעי.)

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)