באהבה ובמורא

  • הרב יהודה עמיטל זצ"ל

באהבה ובמורא / הרב יהודה עמיטל[1]

וידבר ה' אל משה לאמר הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו. (במדבר ג, ה-ו)

זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש, שנאמר: 'בעת ההיא הבדיל ה' את שבט לוי'. ומצוות עשה להיות הלויים פנויין ומוכנין לעבודת המקדש בין רצו בין שלא רצו שנאמר: 'ועבד הלוי את עבודת אהל מועד'. ובן לוי שקיבל עליו כל מצוות לויה חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו עד שיקבל את כולן. (רמב"ם, הלכות כלי המקדש ג, א)

עבודת הלוייה, כפי שפוסק הרמב"ם, אינה נתונה לבחירתו של הלוי - בין אם רצה ובין אם לאו מחוייב וכפוי הוא לעבודה זו. לכפייה זו ייעוד ותפקיד - להחדיר את מושג המשמעת והכפייה בעבודת ה', כשמתוך המצווה על הלויים בעניין, המשמשים כסמל לעם, יראה וילמד אף שאר העם חשיבותו של מושג זה.

מוטיב זה של כפייה מצאנו כבר במעמד הר סיני, שם כפה הקב"ה על העם הר כגיגית, אך שם מצינו גם מימד אחר - משמעת מתוך אהבה - "נעשה ונשמע".

שתי דרכים אלו משמעת מתוך כפייה או מתוך אהבה היוו מורי דרך לשתי תופעות קיצוניות בהן חזינו במאה האחרונה. מחד - המשטר הקומוניסטי, אשר דגל בשלטון של כפייה בלבד, של דיקטטורה ודיכוי העם, ואשר התמוטט בסופו של דבר. מאידך קיימת דרכו של המערב הדוגל בחופש מוחלט, דרך אשר אף היא הולכת ופושטת את הרגל.

בעם ישראל ובדרכו מצויים השילוב בין הדברים.

אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס ויהי מורא שמיים עליכם. (אבות א, ג)

לכאורה, תמוהים הדברים, שכן יש כאן סתירה - מחד דרישה לעבודה מתוך אהבה - שלא ע"מ לקבל פרס, ומאידך - דרישה למורא שמיים, כלומר מימד של כפייה. אלא שכאמור, שילובם של שתי הדרכים הוא הנכון - צריכה להיות עבודה מתוך רצון והכרה אך מאידך צריך שתהיה משמעת מתוך כפייה, בכדי להחזיק את הרסן.

הרמב"ם במורה נבוכים מבאר שלמצוות יש רק טעם כללי והמחפש טעמים לפרטי המצוות הריהו מן המשתגעים. ומכוונים דברינו לדבריו - שכן, לטענתו, אם לכל פרט היה טעם, הרי מאבד הדבר מציווי ה' שבו, שהרי אם יש טעם לדבר אין צורך לצוות עליו. השילוב הנכון הוא, קיום מצוות מתוך הטעם הכללי, המסמל את הרצון ומתוך פרטי המצוות, המסמלים את פן הציווי, הכפייה.

במוסר הקודש של רב קוק (המופיע בחלק ג' של אורות הקודש) מחולקת עבודת ה' לשלוש דרגות. התחתונה היא עבודת הלוויים, המבצעים את עבודתם מתוך כפייה, אף אם לא חפצים בדבר כלל. למעלה מזה היא עבודת ה' מתוך רצון ואהבה, והדרגה הגבוהה היא ההתחברות אל הקב"ה ברקיעים העליונים.

תפקידו של שבט לוי הוא, איפוא, להנחיל דרך זו, דרך הציווי והמשמעת, לעם מתוך חיוביו הוא בעבודת המקדש.



[1] שיחה שנאמרה בסעודה שלישית, שבת פרשת במדבר התשנ"ב. עפ"י סיכומו של דני אורנבוך.