דילוג לתוכן העיקרי
דף יומי תשפ"א -
שיעור 84

יומא | דף לז | 'אנא השם' ו'אנא בשם' בווידוי הכוהן הגדול ביום הכיפורים

המשנה בדף ל"ה ע"ב מביאה את סדר הווידוי של הכוהן הגדול ביום הכיפורים:

"וסומך שתי ידיו עליו ומתודה, וכך היה אומר: 'אנא השם, עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי, אנא השם, כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי'.

הגמרא מבררת בהרחבה כל מילה ומילה בסדר הווידוי, ובדף ל"ז ע"א היא מתמקדת בשתי מילים:

"ומנין שבאנא... ומנין שבשם?".

הגמרא מסבירה שהמילה "אנא" נאמרה בתפילתו של משה רבנו לאחר חטא העגל, ואילו שם ה' מוזכר בתפילת הזקנים כאשר יש צורך להביא עגלה ערופה.

באופן פשוט נראה שתפילתו של הכוהן היא "אנא ה' חטאתי עוויתי וכו'", כלומר הכוהן אומר את המילה "אנא", ולאחר מכן מזכיר את שם ה'. עם זאת, קשה שלא לשים לב לכך שהמשנה משתמשת במילה "השם", ואינה מציינת את השם המפורש, שם הוי-ה, בכתיבתו המקובלת – ה'.

עניין זה עורר את תשומת הלב בתלמוד הירושלמי על משנתנו (פרק ג' הלכה ז'), ושם נאמר:

"אמר ר' חגייא: בראשונה הוא אומר 'אנא השם' ובשנייה הוא אומר 'אנא בשם'".

כלומר, הכוהן הגדול אומר תחילה "אנא ה'", ומזכיר את השם המפורש, ולאחר מכן איננו חוזר על שם זה אלא אומר "אנא בשם [=כלומר באותו שם המפורש שהזכרתי] כפר נא לעוונות...". תיקון זה שבירושלמי איננו עולה בקנה אחד עם פשט המשנה. רבנו חננאל בסוגייתנו (לו ע"ב) כותב בפירוש שזו טעות גמורה, וברור שיש לגרוס במשנה "אנא השם", ומשמעות הדברים היא שהכוהן היה חוזר על השם המפורש פעמיים.

הראבי"ה (חלק ב' סימן תק"ל) מצטט את דבריו של רבנו חננאל, אך חולק עליהם ומקבל את הגרסה שבירושלמי. הראבי"ה מסביר שהאמוראים היו בקיאים בגרסת המשניות יותר מאיתנו, ואם אמוראי הירושלמי תיקנו את הגרסה במשנה, יש לקבל את תיקונם. הראבי"ה גם מעיר שבסדר העבודה בפיוט "אתה כוננת" נכתב "אנא בשם", ולא 'אנא השם'.

כמובן, השאלה הגדולה היא מה פשר אמירת "אנא בשם". התוספות יום טוב (יומא ו, ב) מבאר שזהו עניין טכני, דהיינו שאין צורך להזכיר את השם פעמיים, ודי באזכורו הראשון ובכך שבפעם השנייה אומרים "אנא באותו השם שהזכרתי...".

פירוש מקורי יותר הוצע על ידי הר"ש ליברמן ב"תוספתא כפשוטה". לדבריו, הביטוי "אנא בשם" הוא מעין שבועה, דהיינו בתחילה פונה הכוהן הגדול אל הקב"ה בתפילה – "אנא ה' כפר...", אך לאחר מכן הוא מוסיף ומשביע בשם שהקב"ה יכפר לעמו ישראל! הר"ש ליברמן מוכיח את דבריו מן התרגום הירושלמי לפסוק:

"וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם... "

ובתרגום:

"וְיִסְמוֹךְ אַהֲרֹן יַת תַּרְתֵּין יְדוֹי... וְיוֹדֵי עֲלוֹי יַת כָּל עֲוָיַית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיַת כָּל מְרוֹדֵיהוֹן לְכָל חַטָאֵיהוֹן וְיִתֵּן יַתְהוֹן בִּשְׁבוּעָה אֲמִירָא וּמְפָרְשָׁא בִּשְׁמָא רַבָּא וְיַקִירָא עַל רֵישׁ צְפִירָא".

אהרן לא רק מתוודה, אלא כביכול נשבע או משביע בשם המפורש שכל העוונות יועתקו לראשו של השעיר, ובני ישראל יזכו לכפרה.

נמצא אפוא שוידויו של הכוהן הגדול כולל שני מרכיבים: הוא פותח ב"אנא ה'", בלשון תפילה, אך ממשיך ב"אנא בשם", בלשון שבועה.

יום הכיפורים חותם את עשרת ימי תשובה הנפתחים בראש השנה. עקידת יצחק עומדת במרכזו של ראש השנה, ונראה שהיא עשויה לשמש השראה אף ליום הכיפורים. כך מסתיימת העקידה:

"וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ...".

הנה לפנינו שבועה בשם ה': כדרך שנשבע הקב"ה בשמו הגדול לברך את אברהם וזרעו, כך תובע הכוהן סליחה וכפרה בשבועה בשם ה'.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)