פינחס | איש על העדה

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר.

יִפְקֹד ה' אֱלֹוקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה.

אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה.

(במדבר, כ"ז, טו - יז).

משה רבנו מבקש מה' לפני פטירתו שימנה תחתיו מנהיג ראוי, שיוכל להוביל את עם ישראל בכניסתם לארץ. משה רבנו מכנה את ה' בתואר "אלוקי הרוחות לכל בשר", ויש להבין את משמעותו של תואר זה, ואת הסיבה לכך שמשה רבנו משתמש בו בהקשר זה.

רש"י (בפירושו לפסוק טז) מזכיר את דרשת התנחומא:

...משה מבקש מן הקדוש ברוך הוא בשעת מיתתו ואומר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך דעתם של כל אחד ואחד, ואין בשל בניך דומה זה לזה. כשאני מסתלק מהן, בבקשה ממך, אם בקשת למנות עליהם מנהיג, מנה עליהם אדם שיהא סובל לכל אחד ואחד לפי דעתו. מנין, ממה שקראו בענין שנאמר "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר" (במדבר, כ"ז, טז) וגו'.

(מדרש תנחומא [ורשא], פרשת פינחס, י').

התואר "אלוקי הרוחות" מבטא, לפי המדרש, את העובדה שה' מכיר ויודע את רוחו של כל אחד ואחד; והשימוש של משה רבנו בתואר "אלוקי הרחות" בהקשר זה מציין את הבקשה של משה מה' שימנה מנהיג סבלני, שידע להבין את הלך רוחו של כל אחד ואחד מישראל.

סביב הפסוקים הללו וסביב המדרש הנ"ל עוסק עולם החסידות בהגדרת מהותו ותכונותיו של המנהיג האידיאלי. מובן מאליו שבהקשר החסידי המנהיג הוא הרבי או הצדיק, שנתפס כבא כוחו של המנהיג הראשון, משה רבנו. ישנן כמה תורות שעוסקות בתואר "אלוקי הרוחות לכל בשר" ובמשמעות אזכורו בהקשר של מינוי המחליף למשה רבנו, ובהמשך השיעור העסוק בכמה מהן.

 

נפתח בתורה של בעל ה"דגל מחנה אפרים":

"יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם" (במדבר, כ"ז, טז). יש לבאר בזה להבין מה שהזכיר בכאן דוקא "אלוקי הרוחות לכל בשר", מה שלא אמר כן בשום מקום, והיה די לומר "יפקוד ה' איש על העדה". ויש לומר בזה דהוצרך היה לומר זה כאן, דהנה תפילת משה רבינו ע"ה היה כאן "שלא תהיה עדת ישראל כצאן אשר אין להם רועה". והיינו שיהיה להם ראש ומנהיג, כדי שידבקו בו והוא ינהלם וידריכם בדרך ישרה, ושיוכל להעלות נשמותיהן בעת הצורך. והנה ידוע ראשי הדור הם לפי הדור, ולפי שורש נשמותיהן כן שולח ה' ברוך הוא היודע שורש נשמות של כל ישראל תמיד בכל דור ודור ראש ומנהיג להם כפי אותו הדור. וכפי מה שצריך אותו הדור בכדי שיוכל הראש הצדיק להעלות כל בני דורו לשורשן ולקרבן לפני ה'. ולכך אי אפשר שיתמנה ראש על הדור על ידי אדם כי אם על ידי ה' ברוך הוא, שהוא מקור המקורות ונשמה לכל הנשמות, ויודע שורש נשמות של כל דור ודור. כן הוא שולח ראש ומנהיג להם לפי מה שצריכין.

ה"דגל מחנה אפרים" מסביר שתפקיד הצדיק, מנהיג הדור, הוא להעלות ולתקן את כל נשמות הדור. ולכן, רק ה', "אלוהי הרוחות", היודע ומכיר את כל הנשמות, יכול למנות מנהיג מתאים לנשמות הדור, מנהיג שיוכל להיות בקשר עם כל יהודי ולעזור לו להתקדם לעבר התיקון המתאים לו לפי שורש נשמתו.

 

פירוש אחר למשמעות התואר "אלוקי הרוחות לכל בשר" מובא בתורה של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב:

וזהו שאמר "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר" (במדבר, כ"ז, טז), כלומר שופט ומנהיג שילמד תמיד זכות על ישראל. כמו שאתה לומד זכות על האדם שאינו עובד אותך בתמידות, כן ביקש משה שיעמוד מנהיג לישראל שילמד תמיד זכות על ישראל. וזהו "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר" - כמו שאתה "אלוקי הרוחות לכל בשר" ואתה מלמד זכות עליהם, כן פקוד "איש על העדה", שמנהיג לישראל יהיה גם כן מלמד זכות על ישראל.

("קדושת לוי", במדבר, פרשת פינחס).

"אלוקי הרוחות לכל בשר", להבנת ר' לוי יצחק, הוא התואר של ה' שיודע ומכיר גם את הצד הגבוה של כל יהודי בבחינת ה"רוחות", אבל גם את בחינת ה"בשר" והמשיכה החומרית. לכן ה' יודע ללמד זכות על כל אחד ואחד - הוא מכיר את הצדדים האפלים שבאדם שמושכים אותו לכיוון החטא. התפילה של משה רבנו היא שה' ימנה תחתיו מנהיג ראוי שידע ללמד זכות על כל אחד מישראל. נאים הדברים לסנגורם של ישראל, שבמנהיגותו ידע תמיד למצוא את צד הזכות בכל אחד מישראל.

 

בהמשך התורה מציע ר' לוי יצחק פירוש אחר:

...כי הבורא ברוך הוא משפיע שפע לעולם השרפים ולעולם החיות הקודש ומהם נשפע השפע על ישראל. והבורא יתברך משפיע בעולמות עליונים כאשר יוכלו גם ישראל לקבל זה השפע, ואם כן הבורא ברוך הוא מצמצם זה השפע ומשפיע כאשר יוכלו ישראל לקבל זה השפע. ונמצא הבורא ברוך הוא כל החסד שמשפיע על עולמות עליונים, הוא כשיעור שיוכלו גם העולמות התחתונים לקבל. וזה שאמר משה "אל אלוקי הרוחות לכל בשר" (לעיל, ט"ז, כב). וזה שביקש משה "יפקוד ה' אלוקי הרוחות", כלומר אלוקי הרוחנית שאתה משפיע לכל עליונים, "לכל בשר" - כשיעור שיוכל האדם לקבל, כן "יפקוד ה' איש על העדה", שמנהיג על העדה ינהיג את ישראל כאשר אתה מנהיג עצמך עם ישראל. וזהו "וידבר משה אל ה' לאמר" (כ"ז, טו), בכאן "לאמר" לכאורה הוא מיותר, כי למי יאמר (עיין רש"י, במדבר, י"ב, יג). רק באמת שמשה ביקש זה שהשם יתברך יעמיד מנהיג טוב על ישראל, ולא על דורו לבד ביקש, רק ביקש על כל הדורות הבאים. וזהו 'לאמר', לכל הדורות הבאים ביקש כן...

לפי הפירוש השני של ר' לוי יצחק, התואר "אלוהי הרוחות לכל בשר" מבטא את מידת הצמצום האלוקית. מצד אחד הקב"ה הוא אלוקי העולמות העליונים - "אלוהי הרוחות", ומצד שני הוא משפיע גם לעולם הזה, החומרי, שהוא בבחינת "בשר". לצורך ההשפעה לתחתונים הקב"ה מצמצם את השפע כדי שיוכל להתקבל על ידי הכלים החומריים של העולם הזה. בקשת משה רבנו מהקב"ה היא שכמו שהקב"ה מצמצם את עצמו כדי להתאים את השפע למקבלים, כך ידע המנהיג שיעמוד תחתיו להתאים את עצמו לכלים של העם שאותם ינהיג. איכות המנהיגות תלויה, כמובן, בעוצמה אישית של המנהיג; אבל במקביל נדרשת מהמנהיג היכולת "לרדת אל העם" ולהתאים את השפע שהוא מעוניין להשפיע לכלים של העם. לאור זאת, ר' לוי יצחק מפרש את המילה "לאמר" שמופיעה בסוף פסוק טו: הבקשה של משה רבנו למנהיגות שיודעת לצמצם אורה אינה מוגבלת רק לממשיך דרכו באותו דור, אלא משה רבנו מבקש מה' שבכל דור ודור יהיו לעם ישראל מנהיגים שידעו להתאים עצמם לכלים של הדור שאותו הם מנהיגים.

 

חידוד נוסף של הרעיון מופיע ב"שפת אמת":

במדרש, "'אלקי הרוחות לכל בשר', ברוך חכם הרזים" כו'[1]. פירוש, שאלקותו יתברך חל על כל בריה באופן אחר. כמו שכתוב "'אל שד'י - שיש די באלקותו לכל בריה" (רש"י, בראשית, י"ז, א), פירוש, במדה מיוחדת ומצומצמת כפי כח הכנת כלי המקבל. וכן כל המתנות שנתן הקדוש ברוך הוא לנו הם בכלל ובפרט, כדאיתא נשמה יתירה יורדת בשבת קודש לכלל ישראל.[2] ומ"מ בפרט יש לכל אחד חלק כפי השייך לו. וכמו כן ארץ ישראל שניתן לכלל ישראל. ובפרט "לאלה תחלק" (במדבר, כ"ו, נב) - שהי' חלק מיוחד לכל איש. וזהו שרמזו שהגורל היה צווח כו',[3] פירוש שהיה מיוחד ונרגש כל חלק לבעליו. והנה משה רבנו עליו השלום הוא בחינת "קהלת יעקב" (דברים, ל"ג, ד) בכלל, ולכן נמשל לאור החמה.[4] אבל בחינת יהושע שחילק הארץ הוא בחינת פרט, לכן נמשל ללבנה, שהיא עם הכוכבים, בחינת התחלקות האור לפרטים כנ"ל.

("שפת אמת", במדבר, פרשת פינחס, תרנ"ז).

הביטוי "אלוהי הרוחות לכל בשר" מבטא, לפי ה"שפת אמת", את ההשפעה האלוקית שמותאמת לכל אחד ואחד לפי כלי הקיבול שלו. מצד אחד, ה' הוא "אלוהי הרוחות" ומבחינה זו הוא משפיע שפע כללי לכל העולם; מצד שני, הוא גם "לכל בשר", דהיינו מתוך השפע הכללי כל יחיד ויחיד זוכה ומקבל שפע פרטי בהתאם ליכולת הקיבול שלו. כך קורה בשבת, בה מחד יורדת לעולם נשמה יתרה כללית, ומאידך כל אחד ואחד זוכה לקבל ממנה הארה בהתאם לכלי הקיבול שלו. כך קרה גם בירושת ארץ ישראל - כל ישראל זכו בארץ, אבל כל שבט ושבט זכה בירושה פרטית בהתאם למה שראוי לו.

משה רבנו היה בבחינת "קהלת יעקב", זאת אומרת שמכוחו בני ישראל זכו לשפע כללי במישור הציבורי, ולכן משה רבנו נמשל לחמה שמאירה אור חזק וכללי. לפני פרידתו משה רבנו מבקש מה' שממשיך דרכו יהיה מנהיג בעל סגולה הפוכה משלו, דהיינו מנהיג שיוכל להעביר את השפע הכללי לכל יחיד ויחד בהתאם לתכונתו המיוחדת. בקשתו של משה רבנו התקבלה, ומנהיגותו של יהושע התאפיינה בהעברת השפע הכללי ליחידים מישראל. יהושע נמשל ללבנה, שביחד עם הכוכבים לוקחים את האור שהחמה משפיעה עליהם ומחלקים אותו להארות קטנות. יהושע הוא גם המנהיג שמחלק את הארץ לשבטי ישראל, ובכך הוא פורט את הזכייה הכללית של עם ישראל להארות פרטיות של כל שבט ושבט.

יהי רצון שנזכה במהרה למנהיג ראוי, כפי שבקש משה רבנו:

אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה.