תזריע | אחור וקדם צרתני

"...'אשה כי תזריע' - הדא הוא דכתיב 'אחור וקדם צרתני' (תהילים קל"ט, ה)... אם זכה אדם, אומרים לו: אתה קדמת לכל מעשה בראשית; ואם לאו, אומרים לו: יתוש קדמך, שלשול קדמך...

אמר רבי שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה חיה ועוף, כך תורתו אחר בהמה חיה ועוף, הדא הוא דכתיב 'זאת תורת הבהמה' ואחר כך 'אשה כי תזריע'..." (ויקרא רבה י"ד, א)

המדרש עומד על השניות שביצירתו של האדם. מבחינה מעשית, האדם נברא לבסוף, אחרי כל בעלי החיים. מבחינה מהותית האדם הוא הראשון, שהרי כל העולם כולו לא נברא אלא בשבילו ו"סוף מעשה במחשבה תחילה". כבר משהחל הקב"ה בבריאת העולם עמד לנגד עיניו האדם שייברא בסופו. הוא תכנן את הבריאה כולה לתועלת האדם, כבית הזה, שכל שלבי בנייתו מכוונים לתועלתו של האדם שעתיד לדור בו.

המדרש רואה חשיבות לכך שהאדם קדם במחשבה לכל מעשה בראשית וכן לכך ש"יצירתו של אדם אחר בהמה חיה ועוף". הן לסיום הן לראשית. חשיבותו של הסיום מובנת וברורה, שהרי הוא תכליתו ומטרתו של המעשה והוא שעלה במחשבה תחילה. אך, מה משמעותה של הראשית? הלוא לכאורה אין היא אלא צעד אחד מני רבים בדרך אל היעד!

חשיבותה של הראשית הוא בראשוניות כשלעצמה. בכמה מקומות ניתן ללמוד על סגולתו של הצעד הראשון ועל הברכה המיוחדת שאפשר לפעמים להשיג בו.

לאחר שאסף מעם ישראל את החומרים שהתנדבו לבניין בית המקדש, ביקש דוד מאת הקב"ה:

"שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך" (דה"א כ"ט, יח)

במילים אלה דוד מבקש שההתלהבות והנדיבות שאפיינו את עם ישראל כשהביא את החומרים לבניין הבית יישמרו לעולם, ולא ילכו וידעכו. ההתלהבות הראשונית עשויה להביא את האדם למדרגה גבוהה מאוד. צריך לדעת לשמור על המדרגה הזאת ולא לאבד אותה.

זהו בעצם הרעיון העומד מאחורי מצוות ספירת העומר. ביציאת מצרים הגיע עם ישראל למדרגה גבוהה מאוד, ששיאה בהתגלות השכינה לכלל ישראל בקריעת ים סוף. אך אין די בכך. לאחר מכן מתחיל תהליך של עבודה קשה ויומיומית, שנועדה לשמור על הדרגה הגבוהה הזאת בהתקדמות אטית וממושכת.

דבר דומה ניתן למצוא בציווי לאהרן על הדלקת המנורה:

"בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות... וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה הִוא..." (במדבר ח', ב-ד)

מה עניין "מעשה המנורה" לכאן? הלא יצירת המנורה כבר תוארה בפרשת ויקהל יחד עם עשיית שאר כלי המשכן וכאן לא בא הכתוב אלא לצוות על העלאת הנרות? בחזרה על מעשה המנורה מבקשת התורה להעביר מסר חשוב: גם כאשר כבר נמצאים בשלב של העבודה היומיומית, אסור לשכוח את ההתחלה, את היצירה הראשונית שרק בזכותה ניתן היה להגיע לשגרה הזאת.

בדומה לכך, מדינת ישראל המפותחת והמשגשגת נראית לנו היום כדבר מובן מאליו. אסור לנו לשכוח שלא כן הדבר. המדינה הזאת כלל אינה דבר מובן מאליו, ולא זכינו לה אלא בגבורה ובעוז הרוח, באומץ הלב ובנחישות שאפיינו את האנשים שעמלו ויגעו על הקמתה תוך סכנות וקשיים רבים, מתוך חזון ומעוף ומתוך הכרה בכך שהמדינה הנכספת לא תקום אם לא יתגברו על הקשיים הללו. רק מתוך הכרה באמת זו נוכל לעמוד על ערכה של המדינה ולקבל את הכוחות הדרושים לנו על מנת להצליח במאבקים ובאתגרים הרבים שעדיין עומדים בפנינו.