אוהב ה' שערי ציון
קובץ טקסט
מזמור פ"ז בספר תהילים עוסק באהבת ה' לירושלים:
לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר שִׁיר, יְסוּדָתוֹ בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ. אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב. נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ, עִיר הָאֱ~לוֹהִים סֶלָה.
אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל לְיֹדְעָי, הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצוֹר עִם כּוּשׁ זֶה יֻלַּד שָׁם. וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר - אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ, וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן. ה' יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים - זֶה יֻלַּד שָׁם סֶלָה. וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים כָּל מַעְיָנַי בָּךְ.
המזמור פותח בהצהרה כי תכליתו לדבר על ירושלים, ואכן כבר תחילת המזמור מלמדת אותנו על ייחודהּ: הקב"ה אוהב את שערי ציון יותר מכל משכנות יעקב -כלומר, יותר מכל המקומות שגרים בהם יהודים. הקב"ה מזכיר את שמו בכל מקום שבניו נמצאים בו, אך הוא אוהב את שעריה של ירושלים יותר מכל שאר המקומות. כדברי בעל ה"מצודת דוד": "כי אף שכל ארץ ישראל אהובה היא למקום, מכל מקום שערי ציון אהוב לפניו יותר מהכֹּל". ראויה לקביעה זו קריאת הפליאה של המשורר:
"נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ, עִיר הָאֱ~לוֹהִים סֶלָה".
מה פשר המשכו של המזמור? הפרשנים התלבטו בשאלה זו והציעו פירושים מפירושים שונים. רובם הסבירו שהמשורר רואה בחזונו כיצד הקב"ה שולה את היהודים המאמינים בו מבין כל הגויים ומביא את כולם לירושלים: "המבשר יבשר את ציון, ויהיה נאמר לה - הנה הובא כל איש ואיש אשר ייוולד בה" (מצודת דוד). לפי פירוש זה, המזמור מכוון ליום קיבוץ הגלויות, כדברי רש"י שהזכיר עליו את הפסוק "וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו כז, יב).
אולם ייתכן שפשר המזמור אחר. לעתיד לבוא, כאשר יבוא הקב"ה לדון את כל יושבי הארץ, יעברו לפני בני האדם כבני מרון ועל כל אחד ואחד ייאמר היכן הוא מקום הולדתו: זה נולד בבבל, זה נולד בפלשת, זה בצור וזה בכוש. "ה' יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים - זֶה יֻלַּד שָׁם סֶלָה". והנה, מיוחדת האומה היהודית בכך שבניה אינם יושבים במקום אחד: ההגדרה הלאומית היהודית, בניגוד לכל לאום אחר בעולם, אינה מבוססת על קריטריון גיאוגרפי. לכן, כאשר יעברו לפניו ית' יהודים - ייאמר עליהם שהם נולדו בציון. "וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר - אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ".
ברגע אחד, ציון השוממה והעזובה תהפוך למקום מולדתם של מיליוני יהודים. תהא זו התגשמות של דברי הנביא: "וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ - מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה, גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל?! הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם?!" (ישעיהו מט, כא).
רמז לפירוש זה ניתן למצוא בדרשת חז"ל על פרקנו (כתובות עה ע"א):
"וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר - אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ, וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן" - אמר רב מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי: אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה.
כל יהודי למעשה נולד בירושלים, ורק בשל טרגדיה היסטורית שהגלה טיטוס את אבותינו - מקום הולדתו הוא לעיתים אחֵר. בין מי שנולד בירושלים ובין מי שנולד בעיר אחרת אך ציפה לראות בבניינה - כולם הם בני ציון. אשרינו שזכינו בדורנו לראות בשני הניסים - בנס קיבוץ הגלויות ובנס בניינה של ירושלים. "וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר - אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ", ובכך - "וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן".
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)