אוהב את התוכחות
מאת גדליה פנסטרהיים (בוגר הישיבה)
א. אפילוג
...נכנסתי לחדר, הוא ישב מולי, אפילו הבחילה מהטיסה עוד לא עברה לי. קיוויתי שרגשי אמפתיה מתחבאים מבעד לארשת הרצינות הקרה שניסכה על פניו...אולי לקראת סוף התחקיר אפילו יפרוץ איזה חיוך חפוז מבין שפתיו. זה היה ארוך ומתיש. השיחה נפתחה בהבהרה קלה שהדברים שלא יזכו להתייחסות בשעה הקרובה כנראה היו מוצלחים ולא צריכים שיפור. הוא התחיל. שטף הדיבור שלו כמעט ולא הפסיק...אני הנהנתי וכתבתי. פעם בכמה דקות הגנבתי שאלת הבהרה או הבנה, ספק אם באמת הצלחתי לקלוט את התשובה בתנאי הלחץ ששררו. השיחה הייתה קשה. הקושי נבע בחלקו מפחד הכשלון, ובעיקר מכובד האחריות לתיקון. כל הערה שנוספה במחברתי תורגמה במוחי לשעה נוספת של תרגול בסימולטור, לשינון נוסף של בד"ח[1] ולהרגל מגונה נוסף שעלי לעמול לתקן...כשסיימנו, הרגשתי היטב את טיפות הזיעה שהצטברו לי מתחת לסרבל. הוא קם...'להתראות מחר' הפטיר בקולו המתון...והלך.
ב. האתגר והקושי
א"ר טרפון: תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה; אם אמר לו טול קיסם מבין עיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך. אמר רבי אלעזר בן עזריה: תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח. ואמר רבי יוחנן בן נורי: מעיד אני עלי שמים וארץ שהרבה פעמים לקה עקיבא על ידי, שהייתי קובל עליו לפני רבן גמליאל וכל שכן שהוספתי בו אהבה, לקיים מה שנאמר: "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" (משלי, ט', ו).
(ערכין טז:)
'קבלת תוכחה', 'מישוב' ו'שיקוף' הן רק כמה מהמילים המתקשרות בתודעתנו לחוויה נפשית קשה ומלאת אחריות. חוויה שתחילתה מוכנות נפשית לשינוי ותיקון, וסופה מכלול החלטות שישפיעו על המשך חיינו (אם אכן נצליח). מתוך הבנה זו תמה ר' טרפון 'אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה', ור' יוחנן בן נורי כינה את התוכחות 'מלקות'; מתוך אחריות זו מקבל ר' עקיבא את תוכחות רבותיו וחבריו באהבה. גדול התנאים, ר' עקיבא, הבין שללא תוכחות לא היה מסוגל להתקדם ולהגיע לאן שהגיע.
גם נתינת התוכחה היא משימה קשה. המוכיח משקיע זמן ומאמץ לגלות את שורש הבעיות שיש לפתרן, תוך שאיפה להתנתק מהסובייקטיביות המאפילה על שיפוטו.
ג. אהבה
החכם מכל אדם אמר "הוכח לחכם ויאהבך". תהליך התוכחה עטוף אהבה: תחילתו אהבה שבלעדיה אין פתיחות לשמיעת התוכחה, וסופו אהבה המתגברת בזכות היצירה המשותפת של המוכיח והמוכח, יצירת מידה מתוקנת בנפשו של המוכח.
תנאי גדול התנה החסיד ב"חובות הלבבות" עם הנפש שתתרצה לקבל מרירות הסם. וזהו דבר מוכרח מאד, וכל-זמן שיאמר לעצמו שלום שלום, ורק בנועם לבד ילך באורח סלולה, הוא קרוב אל המכשול...ומ"מ הרצון והקבלה לסבול מרירות הסם אין זה דבר מוכרח שיהי' דוקא סם מר, כי הרבה סמים מתוקים ישנם. ועכ"פ שאין מרירותם גדולה. וביותר באהבת הבריאות יומתק הסם אצל המקבל. אמנם כללא הוא, ששינוי הרגל הוא דבר כבד ואינו נח לאדם, וזהו גם במעשים חמריים, שפעולתם כבדה וצריך האדם להניע אבריו לזה...
(מוסר אביך, ב', א).
שני הצדדים מבינים את חיוניות התוכחה בתהליך רפואת הנפש. כמוה כאנטיביוטיקה מרירה ההורסת תאים חולים, ומותירה מקום לבניין מחודש.
דברים אלו נכונים בכל תחום; על אחת כמה וכמה בלימוד תורה. היכולת לשקוע בלימוד ולהתמסר לעבודת ה' והתקדמות תלויה באופן ישיר ביכולתו של האדם לשמוע בקורת ולהיבנות ממנה.
[1] ראשי תיבות של "בדיקות חיוניות"; הכוונה היא לרשימה של בדיקות וטיפולים שיש לבצע בכל יום בטנק, מטוס וכדומה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)