קברן של צדיקים גמורים / שלמה טייטלבוים

התמונה המצטיירת מן האמור במאמריהם של הרב מדן והרב אביהוד שוורץ היא, כי מבחינה הלכתית פורמאלית, ישנו קושי של ממש להתיר קבורה לצד שאינו שומר שבת, ואילו מבחינה ערכית-אתית של הסוגיה, ישנה בעיה קשה בדרישה הלכתית זו להפרדה בין בני עם אחד.

במאמר שלפנינו אנסה להציע דרך חלופית המנוגדת לשתי מסקנות אלו – מחד, אנסה להראות כי מבחינה פורמאלית, ניתן להקל בדין זה בכמה וכמה דרכים, ומאידך, אטען כי למרות האפשרויות הפורמאליות הפתוחות בפנינו, מוטב להמשיך ולעודד להחזיק במנהגי הפרדה אלו כפשוטם.

 

הדיון ההלכתי

מקור ותוקף ההלכות

א. בטוש"ע (יו"ד סימן שס"ב) נפסק כי 'אין קוברין רשע אצל צדיק ואף אין קוברין צדיק וכ"ש בינוני ליד מי שהוא מפורסם בחכמה', חשוב לשים לב כי בפסקה זו ישנן שתי הלכות נפרדות, האחת, לא לקבור צדיק על יד רשע. והאחרת, לא לקבור צדיק בינוני ליד צדיק גדול, או ליתר דיוק לקבור צדיק על יד צדיק. הלכות אלו אינם זהות זו לזו ולא נגזרות האחת מחברתה.

מקורה של ההלכה הראשונה מצוי בסוגיית הגמרא במסכת סנהדרין (מז.) הנסובה על דברי המשנה כי הרוגי בית דין נקברים בחלקה נפרדת, ואף יש להפריד בין הרוגי בית דין שונים בהתאם לחומרת דין מיתתם. וזו לשון הגמ' שם:

וכל כך למה לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק... וכשם שאין קוברין רשע אצל צדיק כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל וליתקון ארבע קברות שני קברות גמרא גמירי לה[1]

אחזור ואדגיש, כי בגמרא זו לא מוזכרת ההלכה כי יש לדקדק לקבור הצדיק אצל צדיק כמעלתו, ולא לקבור בינוני אצל צדיק גדול[2].

מקורה של ההלכה השניה הוא בדברי הרמב"ן בתורת האדם (הו"ד בב"י יו"ד שם) המתבססים על שני סיפורים במסכת מו"ק, כך[3]:

וכשם שאין קוברין רשע אצל צדיק כך אין קוברין רשע גמור אצל רשע קל, וכן צדיק וכשר בינוני אין קוברין אותו אצל חסיד גמור ומופלג, דאמרינן (מו"ק כה.) כי נח נפשיה דרב הונא ואסקוהו לארץ ישראל אמרו היכא נינחיה נינחיה גבי ר' חייא דרב הונא ריבץ תורה בישראל ור"ח ריבץ תורה בישראל, ובההוא צורבא מרבנן אמרינן (שם יז.) עיילוהו למערתא דחסידי ולא קבלוהו למערה דדייני וקבלוהו דעביד כרבי אלעאי וכו'

ב. תוקף ההלכה הראשונה הקובעת כי 'אין קוברין צדיק אצל צדיק' נתון במחלוקת אחרונים:

·         דעת החתם סופר (חלק יו"ד סי' שמ"א) כי תוקפה של ההלכה מן התורה, דברי החת"ס מתבססים על לשון הגמ' בסנהדרין בה נאמר 'גמרא גמירי לה' (ופירש רש"י 'הלכה למשה מסיני'[4]).

·         דעת המהרי"ל, שתוקפו של הדין הוא רק משום מנהג, ומכיוון שדבריו לא נתפרסמו ובגדר חידוש הם בבית המדרש, אעתיקם, וז"ל:

אמר מהר"י סג"ל מאי דנהיגי עלמא שלא לקבור רשע אצל הצדיק ילפי' מאלישע, כדאיתא פ' נגמר הדין (ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות שמחות)

ומצאתי למהרי"ל חבר והוא ה'ים של שלמה' (יבמות פ"ג סי' ט"ז) שכתב, וז"ל:

ומה שנוהגין העשירים לקנות מקום חשוב לקברו, כדי להיות שוכבים אצל צדיק, לפי הסברא יוצא שכרם בהפסדם, כי אולי (אין) אינם ראוים לכך, ויענשו, כי צר ורע לצדיק שישכוב רשע או שאין הגון אצלו, (ממעשה) [ומעשה] דאלישע (סנהדרין מז.) יוכיח, על כן צריך לראות היטיב, אם לא שידי בעלי כיסים תקפה עלינו

הרי שכתב המהרש"ל שאם יד עשירים תקיפה עלינו ניתן לקבור צדיק אצל רשע[5], ואי כדברי החתם סופר שהלכה זו של "אין קוברין צדיק אצל רשע" מן התורה היא, מה היתר הוא זה? והלא אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה'? אלא ודאי שסובר המהרש"ל כדברי המהרי"ל שמנהג דרבנן הוא, ובמקום דרכי שלום יש להקל.

וכדעת המהרי"ל והמרש"ל משמע מלשון הטור והשו"ע שכתבו "אין קוברין" וכן דקדק הג"ר שלמה איגר בגליונו שם על אתר, ואף הוסיף לכך ראיה מן הגמ'[6].

אבל כל מחלוקת זו היא רק לגבי הדין הראשון, אך לגבי הדין השני שלא לקבור צדיק וכ"ש בינוני אצל צדיק גמור, גם החתם סופר והאחרונים אשר עמו ודאי מודים שהוא מדרבנן ולא מהלכה למשה מסיני, שהרי לא שמענו שנאמרה בזה 'הלכה למשה מסיני', ומהיכן נחדש הלכות מליבנו.

יישומה של ההלכה לגבי 'מחללי שבת' של העת החדשה

אחר הקדמת הדברים הללו, נבוא לברר את מעמדם של 'מחללי שבת בזמננו' הידועים יותר בכינוי הרווח 'חילוניים', ואם ראוי להפריד את קבריהם מעלינו, והדבר תלוי – על פניו – בדיון העתיק אי דינם כ'רשעים' וממילא חובת ההפרדה בקבורה היא הלכה למשה מסיני לפחות לשיטתו של החתם סופר – ומן הראוי לחשוש לדבריו, אף שהוא כנגד גדולי אשכנז. או שדינם כ'תינוקת שנשבו' ואז ממילא יהיה דינם כ'אינם צדיקים', וכל הצורך בהפרדה הינו רק מצד ההלכה השנייה ש"קוברין צדיק אצל צדיק", שעיקרה לכולי עלמא מדרבנן, כאמור.

לא כאן המקום לפתוח את היריעה בשאלה זו, בעיקר בשל העובדה שבמאמריהם שהתפרסמו בשבוע שעבר הסכימו הרבנים שהעיקר לדונם כ'תינוקות שנשבו'[7], כך שכשאנו דנים על קבורת חילונים אין מקום לדון מצד ההלכה של "אין קוברין רשע אצל צדיק", אלא יש לדון רק מצד ההלכה האחרת של "קוברין צדיק אצל צדיק" – שהיא כאמור מדרבנן, וניתן להקל בה מפני דרכי שלום, כשאר הקולות שנאמרו בדברים דרבנן "מפני דרכי שלום" במסכת גיטין (סא.)[8].

עוד יש להוסיף, שנראה לומר שהלכה זו שיש לקבור 'צדיק אצל צדיק' אינה 'תקנה דרבנן' בפני עצמה, אלא היא סניף בהלכות 'כבוד המת' שעיקרם מן התורה, שהנהיגו חכמים לכבד את המתים אף במיקום הקבורה, וממילא נראה שתועיל מחילה[9]. ואדם שכבודו להיקבר דווקא בין 'חילוניים' משום שכל ימיו מסר נפשו על אחדות העם ונלחם על כל גילוי של פירוד, או שהם בני משפחתו, וכיו"ב, יכול למחול ולהיקבר אף בין חילוניים, וכל זה פשוט.

(ותמיהה גדולה בעיני על המאמרים בשבוע שעבר שכרכו שני הדינים יחד – וכל האחרונים שכתבו שאין להקל בדין זה מפני דרכי שלום, עסקו רק בקבורה אצל רשע ולא בקבורה אצל מי שאינו צדיק – ופשוט שהוא שני דינים וכפי שמשמע מן הרמב"ן.)

 

הדיון הרעיוני

כפי שראינו, מבחינה הלכתית-עקרונית ניתן לאפשר קבורה לצד 'חילוני' באם ישנו צורך כזה (דרכי שלום, כבוד המת, וכיו"ב). אך למרות זאת נראה כי יישום עקרונות הלכתיים אלו בתקופתנו אינו מוצדק, וגדול הנזק בו על התועלת.

דרכי שלום

מדבריו של הרב מדן נראה כי הפרדה כזו בין דם לדם ובין גוף לגוף תגדיל את המתיחות ואת הפירוד בין שומרי התורה לשאינם, מדבריו משתמע כי לדעתו מדובר במקרה מובהק של 'דרכי שלום', ויש להפעיל את הכללים ההלכתיים הרלוונטיים למקרים אלו.

ועל טענה זו יש להשיב בכמה נקודות:

א.       קודם לכל דבר, תבוא המציאות ותהיה לי לעד – כפי שכבר ציין הרב מדן, במשך שנים ישנן חלקות נפרדות לשומרי שבת ולמחללי שבת, ולא התרעם על כך אדם מעולם (למעט מקרי קיצון של בן משפחה שיצא לתרבות רעה, ושל בית קברות מקומי וקטן) בין אם בגלל שהדבר נעשה בטבעיות וללא קול רעש גדול, ובין אם בגלל שהמצב נוח לשני הצדדים, שכן העלייה לקבר והקבורה הינם אירועים בעלי אופי אינטימי וקרוב, ובמצבים כאלה נוח לו לאדם להיות בסביבת חבריו לתרבות ולאורח חיים, החילוני יעדיף לראות דמויות הקרובות לו בלבוש ובדיבור, כמו גם החרדי, כמו גם הציוני דתי[10].

ב.        מעבר לכך – נראה שמונח ה'הפרדה' בהקשר המוות והקבורה צורם לו למורנו הרב מדן יתר על המידה, שכן עצם העיקרון של מדרג מיקומי קבורה הינו עתיק ואוניברסלי וכל אומות העולם נוהגים בו, ומייחדים חלקות קבורה שונות לבני מעמדות שונים, המלכים בחלקה מיוחדת, החיילים בבתי קברות מיוחדים, וכן הלאה. ואף החילונים נוהגים כך במתיהם והקימו את 'חלקת גדולי האומה' בהר הרצל, ועוד קודם להקמת המדינה נעשה ניסיון להקים 'פנתיאון לאומי' בהר הצופים.

וכבר במקרא מצאנו לעובד אלילים כעפרון שאמר לאברהם 'נשיא אלו-הים אתה בתוכנו במבחר קברנו קבור את מתך' – כלומר, ישנו קבר שמיקומו מובחר וישנו קבר שאין מיקומו מובחר, והקברים המובחרים מיוחדים כמנהג של כבוד לאנשי שם, רבי מעלה, 'נשיאי אלו-הים'.

כל זאת הבאתי בכדי להראות שאין כאן מפני 'דרכי שלום' כי בכל דבר שנוהג אף אצלם, או שקרובים הם לו מבחינה רעיונית לא אמרי' מפני דרכי שלום, כל הדין של 'דרכי שלום' אמור בעקרונות אשר זרים הם לגמרי למי שאינו בן בית במערכת הדתית-הלכתית[11].

כלומר, חושבני שעקרון הדירוג במיקומי קבורה לכשעצמו, אינו כה מאיים, מרתיע ומשניא. הבעייתיות מתחילה כשישנם חילוקי דעות מהן הקריטריונים הנדרשים בכדי להיקבר בחלקה 'מובחרת', לדעתו של החילוני, הינם א-דתיים, ולדעתו של הדתי, הינם דתיים.

ג.         שלישית – כפי שהזכרנו לעיל, מיקומו של הקבר הוא אלמנט מרכזי ב'כבודו של מת', ומטבעו של כל כיבוד שהוא, בין של מתים ובין של חיים, בין של ילדים ובין של זקנים, שהוא מצריך מדרג, שהרי מעמדו של אדם זהו כבודו, כבודו של אדם זהו ייחודו הקבוצתי – שונותו ועליונותו מן האחרים, כבודו של רב הוא שקמים מפניו ולא מפני כל אדם, כבודו של רב הוא שרק הוא ודומיו נקראים בתואר זה[12].

וכשם שמצוה לכבד את הרב, האב והאדם בחייו, כך מצוה לכבדם במיתתם[13], וכל הלכות קריעה, קבורה ואבילות, מלאות בענייני כבוד המסווגים בהתאם למעמדו הרוחני של הנפטר; כשם שנשתנה דינו של החכם בהספדו, ובביטול המלאכה והתורה בשעת הלוייתו, כך נשתנה דינו במקום קבורתו. וכי מבקש מורנו לבטל כל דיני כבוד חכמים לאחר מיתתם? וכשם שלא יטען מורנו – שיש לנהוג כבוד חכמים ב'מחלל שבת' בחייו, כך אין מקום לטעון שיש לנהוג בו 'כבוד חכמים' במיתתו!

אינני מצליח לראות סיבה מהוגנת לכך שרמתו הדתית של אדם לא תהיה הקריטריון המכריע להחלטה על מיקומו המעמדי של קברו, ואף שייקבעו מיקומי קבורה מתוקף קירבות רוחניות כאלו ואחרות[14], נוחה לי הבדלה של מי שקרא ושנה ממי שלא קרא ושנה כמותו, יותר משנוחה לי הבדלה שבין נבחר ציבור לשאינו נבחרם.

ד.        רביעית – בטוחני שגם מורנו הרב מדן שדן 'מחללי שבת בזמננו' כ'תינוקות שנשבו' ואולי אף כ'צדיקים ששגגות בידיהם' מודה שישנם כמה וכמה שהינם בגדר 'רשעים' ר"ל, ואין לקבור אדם כשר על ידם. כך שדווקא הצעתו הקוראת לביטול הפרדה בין דתיים לחילוניים בקבורה, תיצור בסופו של יום פירוד עמוק הרבה יותר, כי כיום החלוקה היא מגזרית ומעמדית, מעמד השומרי תורה לחוד, ומעמד שאינם שומרי תורה לחוד, כך שקל לנמק אותה וכדלעיל.

אבל כשיבוא הרב מדן לבחון כל חילוני וחילוני אם בגדר 'רשע' הוא, אם בגדר 'תינוק שנשבה' הוא, אם בגדר 'צדיק ששגג' הוא – יביא לאיבה מרובה ביותר, ואין לזוז מן המנהג שנהגו כלל ישראל בעת האחרונה להפריד בין מחללי שבת לשומריה,[15] וזה דווקא מפני דרכי שלם.

ה.       חמישית – כלל ישראל כולו מכיר בחשיבות של 'קבר ישראל', בטוחני שהרב מדן יזדעק לכל כוונה לקבור יהודים אצל גויים וגויים אצל יהודים, ועל כן מן הראוי להזכיר שבבסיסה של הפרדת יהודים וגויים בבתי קברות עומדים דברי הגמ' הללו שאין קוברין רשע אצל צדיק (יעויין בר"ן בגיטין (כח. באלפס), ובתשובות דעת כהן).[16]

וגם הסבורים שקבורת גויים אצל ישראלים נלמדת ממקום אחר, מ"מ ודאי שעצם הקביעה כי ישנו מדרג במיקומי קבורה, כמו גם הקביעה שיש להתאים בין מיקום הקבר לבין הנקבר שם – נלמדות מדין זה של "אין קוברין רשע אצל צדיק"[17].

 

מעשה שהיה

הגרי"ש אלישיב ז"ל[18], הורה שיש לפנות מדקדק במצוות מלהיות על יד שאינו מדקדק במצוות, ובמעשה הנ"ל ודאי שהנידון הוא מצד דין ד"קוברין צדיק אצל צדיק" – והוא חידוש גדול שאפשר לפנות בשביל כך, שהרי החמירו מאוד הפוסקים בפינויו של קבר, וכמו שנפסק בטוש"ע (יו"ד שס"ג סעיף א') וז"ל:

אין מפנין המת והעצמות, לא מקבר מכובד לקבר מכובד, ולא מקבר בזוי לקבר בזוי, ולא מבזוי למכובד, ואצ"ל ממכובד לבזוי

אך למעשה, ישנם כמה מקרים שבהם ניתן לפנות כפי שמופיע שם בהמשך הסימן, כך וייתכן שסובר הרב אלישיב שכשקונים בני המשפחה קבר בחלקה מכובדת, הרי הוא בבחינת 'תנאי' שאם הקבר לא יהיה מכובד, יוכלו לפנותו משם. עוד ייתכן, שעיקר טעמו הוא מפני שבאו בפריצות לבית הקברות, וממילא הוא ביזיון גדול למת שנהגו בבית הקברות קלות ראש[19], ולכן הקל בזה[20]. ועדיין אין כל פרטי המעשה לפנינו – ואין למדין הלכה ממעשה (ב"ב קל.).

ואולם, לגבי העיקרון המונח בבסיס דבריו שיש להוסיף ולהפריד כל אחד ואחד לפי מעלתו ולא די בג' חלוקות שמצאנו בהלכה (רשע, צדיק, חסיד מופלג), איני יודע מה מקור יש לזה[21]? ואדרבה, הדבר מתמיה שהלא אם באת לחלק בין צדיק לצדיק אין לדבר סוף, ולכל צדיק וצדיק ש"י עולמות משלו וחופה משלו (סוף עוקצין וב"ב עה.).

וכדמות ראיה יש להביא מן הגמ' במסכת סנהדרין (מז.) שאמרו שם, שישנה הלכה למשה מסיני שלא לעשות ארבע בתי קברות נפרדים לכל מיתת בי"ד, ודי בשני בתי קברות. מהלכה זו נוכל ללמוד, כי גם הרבות ב'חלוקת מעמדות' לא טוב, ודי לנו בחלוקה לרשעים, צדיקים, וצדיקים גמורים.



[1] הגמ' שם מביאה לימוד מאלישע, והקשה הר"א שוורץ (ונמשך אחריו הרב מדן) שהרי אצל אלישע משמע שקברוהו בקבר אחד ממש, וממילא היאך נדע מכאן שאסור לקבור רשע אצל צדיק בקברים נפרדים, וציין שלא מצא בפוסקים שדנו בדבר זה? אלא שזכה וכיוון בקושייתו זו לקושיית המהר"ם שיק (ס"ס שנ"ד), ולקושיית השאגת אריה (שו"ת החדשות, סימן י"ז), ומחמת קוצר הזמן לא הבאתי תירוצם, רק אציין שאחר דבריהם אין משמעות הלכתית להבדל זה.

[2] אף שלכאורה היה ניתן ללמוד זאת מן הדרישה שנהרגין לחוד ונסקלין לחוד, מכל מקום הרמב"ן לא הביא מקור זה, וצריך לומר בזה, כי אין ביזיון כ"כ לצדיק גדול להיקבר ליד צדיק קטן. ועוד דלבסוף אמרינן דהוא הלכתא ומהלכתא לא ילפינן. ועוד דהרוגי בי"ד שאני ד'למען ישמעו וייראו' כתיב ביה, ועוד דדווקא בהרוגי בי"ד שייך לידע בוודאות מי מת באיזו מיתה, אך בעלמא כיצד נדע לומר מי יותר צדיק, ואם כן אין לדבר סוף. ולכך לא ילפינן מינה.

[3] מקור נוסף מצאתי לדין זה בדברי רבנו בחיי פרשת ויחי: "מכאן שקוברין צדיק אצל צדיק" ולא זכרוהו הפוסקים, ולכן חשבינן ליה כאסמכתא בעלמא.

[4] ומכאן תימה על מורנו הרב מדן שכתב כי החת"ס הוא הראשון לפרש דברי הגמ' כ'הלכה למשה מסיני', וכבר רש"י קדמו. אלא שאפשר לבאר דברי הגמ' באופן אחר, וכדלהלן.

[5] ואולי לא מיירי שם ברשעים, וממילא דבריו נסובים על ההלכה השניה ש'קוברין צדיק אצל צדיק', ואי נימא כן הרי שזכינו לראיה נפלאה לכך ששתי הלכות נפרדות הן, ואין דומה דין רשע ליד צדיק לדין צדיק ליד צדיק שכמותו.

[6] וליישב את ראיית החת"ס מלשון הגמ' 'גמרא גמירי לה' אפשר לומר דדברי הגמ' קאי רק לגבי מספר בתי הקברות של הרוגי בי"ד, דע"ז נאמרה הלכה כי שתי בתי קברות יש ולא יותר, וכיו"ב כתב בשו"ת קול מבשר (א', ו').

[7] ואף שרבו החולקים על גישה זו, נצא מנקודת הנחה זו, שכן היא מקובלת על פוסקים רבים.

[8] ואף מתשובת הרב קוק בשו"ת דעת כהן (סימן ר"א) משמע דאם לא היה מדובר באיסור דאורייתא היה מקום להקל מפני דרכי שלום. וכן משמע מתשו' החת"ס (יו"ד סימן שמ"א).

[9] ולמרות שלא בכל גוונא מהני מחילת המת על 'כבודו' (ראה לדוגמה כתובות מח) מ"מ נראה שהוא דווקא בדברים שביזיונם גדול ביותר, וקשור למהותה של קבורה ולא למיקומה, ומכאן תשובה לדברי הרב שוורץ, שהביא דברי הב"י (יו"ד סימן שס"ג) שאין להחליט מדעתנו על עניני כבוד, שכל דבריו אמורים לגבי פינוי קברות. וצ"ע.

[10] אינני סבור שהפרסום ומעשה הקנאות בירושלים משמעותיים מספיק בכדי לשות סדרי עולם, כוחה של התקשורת ושל ידיעה חדשותית אחת, אינו כה גדול כפי שמקובל לייחס לה.

[11] דבריי פשוטים מסברא, אבל הדברים הופיעו באופן דומה לדומה בתשו' הרב קוק [דעת כהן ר"א] ראה שם.

[12] זו הרי הסיבה שריבוי התארים בדורות האחרונים גרמה למורת רוח בקרב אנשי צורה רבים – שהרי סר החן מן התארים בהיותם מסמנים ללא מסומן.

[13] כפי שאמרו חז"ל במקומות רבים. ועל המדבר אחר מיתתו של חכם הפליגו חכמים בעונשו (ברכות יט.).

[14] וכמו שאמרו בגמרא במו"ק (כה.) שמן הראוי לקבור אצל ר' חייא ששניהם היו מרביצי תורה, רואים אנו שכבודו של מת הוא לקברו ליד אנשים במעמדו החברתי, ולדעתי זו גם כוונת הש"ך בהא שכתב דלא קוברים בעל תשובה ליד חסיד מופלג, דעדיין מדובר במעמדות חברתיים ורוחניים שונים, למרות שכלפי שמיא אין לדעת מעלת מי גדולה.

[15] וכאן המקום להתייחס לתמיהתו של מורנו הרב מדן, בעיקר דין זה שהלא ה' יראה ללבב, וכיצד נחליט מי צדיק ומי רשע? וזו קושיא אלימתא ביותר, שהרי בכמה מן הראשונים משמע שעיקר הטעם של ה'הפרדה' הוא מפני דיני שמים, (מהרי"ל כתב, שמונעין מלגלות לצדיק דברי תורה אי קבור ליד רשע, וראה בספר חסידים) ומי יוכל לומר דמיתי לשופט כל הארץ?!

אלא, שכבר הביא הב"י בשם האו"ז דצדיק הוא "מי ששומר כל התורה כדינה", ואנו אין לנו ללכת אחר דיני שמים כי אם בדיני אדם, וביותר, שהרי הסברנו שחלק גדול מדין הפרדה זו נובע מ'כבוד המת', ו'כבוד המת' בא לידי ביטוי אצל החיים, והחיים מסווגים את בני האדם למעמדות ולקהילות חברתיות, ולא לפי משקל של מעשי בני אדם, וכבודו של מת שייקבר ליד אדם המוחזק כצדיק, ולא על יד צדיק המוחזק כרשע.

[16] ללמדך – כי אין הפרדה זו נובעת מ'גזענות' ומסגולה מהותית שיש ליהודי כלפי הגוי, אלא הכל תלוי בשמירת מצוותיו ובמעמדו הרוחני.

[17] ואעיר לדברי הגרא"מ שך ב'מכתבים ומאמרים' שכתב דקבורה ליד גוי קלה מקבורה ליד רשע יהודי שכן גוי דינו כעץ לכל דבריו אחר שמת.

[18] סיפור המעשה וכן תגובתו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל תועדו והועלו ל'יוטיוב': http://www.youtube.com/watch?v=eherLfEYBUg.

[19] ראה בשו"ע (יו"ד סימן שס"ח), פרטי הדינים בזה.

[20] ומכאן סמך להתיר בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' ר"ד) שהתיר להעביר מבית קברות שנכנסו לתוכו מי ביוב.

[21] כל זה בהנחה שהנקבר הינו בגדר אדם 'צדיק' אך לא בגדר 'חסיד מופלג', וכמו שאמרתי אין פרטי המעשה לפנינו.